הפזמונאי והסופר יורם טהרלב הלך הבוקר (חמישי) לעולמו בגיל 84 אחרי מאבק במחלה קשה. טהרלב, שחיבר בין השאר את "גבעת התחמושת" ו"הורה" הניח אחריו אישה וארבעה ילדים. ארונו יוצב מחר ב-10:00 בבוקר באולם מסקין ב"הבימה", טקס האשכבה יחל ב-11:00. בשישי הבא יתקיים בתיאטרון אירוע לזכרו בהשתתפות אומנים רבים.

רק השבוע יצא אלבום המחווה המלא "יעלה ויבוא" במסגרת "צאן ברזל", שמוקדש כל כולו לשיריו של טהרלב. בין היתר משתתפים בו: יהורם גאון, יובל דיין, שירי מימון, עידן עמדי, גיא ויהל ועוד. בעקבות העבודה על האלבום הזה, התראיין לפני כמה חודשים טהרלב לחדשות 12, מה שהפך לריאיון האחרון שלו, ואמר: "ודאי שיש פחד מהמוות. אני רואה אנשים סביבי. מחצית האנשים ששגדלו איתי כבר לא קיימים. ודאי שיש פחד".

המפיק המוזיקלי וחברו הטוב של טהרלב, קובי בן עטר ספד לו בשיחה עם N12: "היה לי כבוד גדול מעבר לגלות ולהכיר שכן יקר, הזכות להכיר אדם משכמו ומעלה בכל המובנים. מהאומץ הגדול שלו לא להראות כאב אלא להפיץ רק אור, שמחה ותבונה ומהכישרון העצום שלו לאורך השנים לעצב את פניה של התרבות הישראלית ושל הפזמונאות הישראלית. זו אבידה גדולה בשבילי. אני רוצה מפה לחזק את המשפחה הקרובה שהייתה לידו והייתה גם לידי בתקופה הזאת".

שר התרבות והספורט חילי טרופר ספד לו: "הצטערתי לשמוע על לכתו של טהרלב, משורר ופזמונאי שהשפיע עמוקות על התרבות הישראלית לאורך השנים. טהרלב היה מהמשוררים הבולטים והמובילים שידעה ישראל ויצירותיו הן מאבני היסוד של התרבות הישראלית. אני מבקש להשתתף בצער המשפחה ושולח תנחומים למשפחתו ולחבריו הרבים. יהי זכרו ברוך". 

הזמרת אילנית סיפרה ל-N12: ״הוא היה ארץ ישראל היפה, משורר משכמו ומעלה, אדם שנון, מצחיק, טוב לב, נעים הליכות. הוא השאיר זכרונות ושירים יפים כמו "בליילקה" או "רק בינתיים" שזה שיר נפלא שמדבר על זה שאנחנו צריכים להינות מהחיים כי אנחנו פה". 

 טהרלב נולד בקיבוץ יגור ב-1938 להורים יוצאי ליטא שעלו לארץ בנעוריהם. אביו, חיים טהרלב (טרלובסקי), כתב גם הוא שירים ומחזות, והנחיל לבנו את האהבה לשפה הכתובה. 

את שירו הראשון כתב טהרלב בהיותו בן שבע וחצי, אך המחברת בה שמר את שיריו נעלמה במהלך פשיטת השוטרים הבריטים על הקיבוץ ב"שבת השחורה". באתרו כתב טהרלב כי "נשבעתי לעצמי שמהיום והלאה, כל שיר שאני כותב, אני גם אעתיק אותו לתוך מחברת, אבל גם אלמד אותו בעל פה, שאף אחד לא יוכל לקחת אותו ממני. ומאז כתבתי קרוב לאלף שירים, אבל את השיר הראשון לא הצלחתי להחזיר לעצמי עד היום".

במהלך ילדותו בקיבוץ התחכך טהרלב ב"אצולה מקומית": חנה סנש טיפלה בו כשהיה תינוק, וטהרלב סיפר ברבות הימים גם על זכרונות ילדות מברטונוב ויצחק שדה. לאחר גיוסו לצבא הוצב ככתב צבאי בעיתון במחנה גדנ"ע, וראיין חלק מגדולי המדינה כגון דוד בן-גוריון.

משירי הלהקות הצבאיות ועד האירוויזיון

ב-1964, לאחר שפרש מלימודי הספרות, כתב את שירו הראשון "את, אני והרוח". הוא שלח את השיר למלחין נחום הימן, והשיר ששרו צמד הפרברים יצא לרדיו במהרה. לאחר מכן החל טהרלב לעבוד עם רוב הלהקות הצבאיות בתור הזהב של הלהקות, יחד עם דני ליטאי ויאיר רוזנבלום.

רבים מהשירים שיצרו אז - "שירו של צנחן", "ישנן בנות", "היה לי חבר היה לי אח", "גבעת התחמושת" ועוד - הפכו ללהיטי ענק. על פי ספירתו, כתב טהרלב 132 שירים ללהקות הצבאיות. כמו כן שיתף פעולה עם אריק איינשטיין ("הבלדה על יואל משה סלומון") והחלונות הגבוהים ("אינך יכולה").

בין השירים שכתב לפסטיבלי הזמר והילדים: "על כפיו יביא", "הדגל שלי", "נוח", "יעלה ויבוא" ו"חלקת אלוהים". ב-1982 חיבר את השיר "הורה" ששר אבי טולדנו באירוויזיון, שיר שזכה במקום השני בתחרות היוקרתית. בשנת 1993 חזר שוב שיר של טהרלב לתחרות, אך בהצלחה מועטה: שרהל'ה שרון הופיעה עם "שירו" וסיימה במקום הלפני אחרון.

במהלך השנים פרסם ספרי ילדים רבים, בהם "גברת אחת מרחוב בצלאל" ו"הדודה שלי מרחוב הנביאים". בשנת 1996 זכה בפרס אקו"ם למפעל חיים בזמר העברי וב-2003 זכה בפרס תמו"ז של תעשיית המוזיקה הישראלית על מפעל חיים.

ב-1963, בזמן לימודיו הקצרים באוניברסיטת תל אביב הכיר את אשתו הראשונה, המשוררת נורית זרחי. לשניים נולדו שתי בנות: רוני ואראלה. ב-1980 נישא ללינדה, ולשניים נולדו בן ובת - דניאל ומיכל. לינדה הלכה לעולמה ב-2011, וב-2014 התחתן שוב עם בתיה קינן.