"רציתי לכתוב על כמה דברים שעוד לא כתבתי עליהם", אומר מאיר שלו בריאיון ל"חדשות סוף השבוע" לרגל צאת ספרו החדש "אל תספר לאחיך" לאור. במרכז הספר פגישה לילית רווית אלכוהול בין שני אחים, שמדברים בחדר מלון על לילה אחר רווי יצרים. לילה שעבר לפני שנים על האח הבכור, איתמר, והכול משום שהוא זוכה להתהלך בעולם כגבר יפה תואר באופן יוצא מן הכלל.
דווקא עכשיו הסופר הכי ישראלי החליט להפליג למחוזות חדשים ואנחנו איתו – מנסים להבין מה משך את איש האדמה, השטח וסיפורי התנ"ך לים הכחול.
אתה מרגיש פה כמו דג מחוץ למים?
"רציתי לכתוב על כמה דברים שעוד לא כתבתי עליהם וכנראה בגלל זה ניתקתי מן הקרקע המוכרת לי, הקרקע הספרותית וגם האוטוביוגרפית. רציתי לכתוב משהו יותר קטן, פחות גיבורים, פחות דורות, פחות טבע, חקלאות, נוף, פחות הארץ הזאת. האווירה פה מאוד אינטנסיבית. היא מאוד לוחצת".
"אני מאוד אוהב את היופי האנושי", מגלה שלו. "גברים ונשים יפים מסעירים אותי. אני יכול להסתכל על גבר יפה וליהנות עד עמקי נשמתי". כשהוא נשאל אם היה מישהו בראש שלו בזמן שכתב את הספר הוא מספר שמדובר בבן דודו רם בן ברק, חבר כנסת ביש עתיד ומי שלדבריו "לקח את כל היופי של כל הגברים במשפחה".
"כשכתבתי את 'אל תספר לאחיך' ראיינתי 12 גברים יפים על חייהם ואיך זה להיות גבר יפה", ממשיך שלו. "שניים-שלושה הכרתי. פניתי לכמה נשים שאני מכיר ואמרתי 'אני רוצה שמות וטלפונים של גברים יפים'. התקשרתי ואמרתי 'שלום, אני כותב ספר. הגיבור שלו הוא גבר מאוד יפה ואני רוצה לשוחח איתך על איך זה להיות גבר יפה'".
ומה דעתך כשאתה מסתכל על ראש הממשלה בנט?
"אני שמח שהוא שם ולא נתניהו. אני לא שמח שזה דווקא הוא במקום נתניהו".
ומה שקורה עכשיו עם הממשלה הזאת לא מרגיע אותך?
"לא מספיק. אני רוצה ממשלה שתגיד שבעוד 50 שנה ישראל צריכה להיות כזאת וכזו".
"מאחורי כל הדיון בגבולותיה של ישראל עומד יהודי זקן בשם אברהם בראש הר", טוען שלו. "מסביבו בְּתָרִים של עז, פרה וכבשה מדממות על הרצפה ואלוהים אומר לו שיסתכל סביב וכל מה שהוא רואה זה שלו. אני לא רוצה שזה יהיה הרציו של קביעת הגבולות. אני בהחלט אומר - כן, יש היגיון מאחורי שיבתנו למקום הזה. אבל אסור שהסיפורים מהתנ"ך יקבעו את הגבולות שלנו".
מה שספירה גליה עוז על אביה עמוס שינה לך באיזשהו אופן את היחס שלך כלפיו?
"לא, לא. אני החלטתי לדבוק בספריו. לו ידעתי את האמת, הייתי פועל על פיה. כיוון שאינני יודע את האמת, אין לי דבר שאני יכול לעשות במקרה הזה. אמשיך לקרוא את הספרים שלו כמו שאני קורא את הספרים של ויליאם סארויאן, אף שהיה אנטישמי. אני אוהב מאוד את הספרים שלו".
זה גרם לך לחשוב "אולי אני צריך לסדר את העניינים לפני שאפרד מהעולם"?
"אני משער שמכיוון הילדים שלי לא יצוצו שלדים, אולי איזו פיסת עצם קטנה. מה שאני כן רוצה לעשות זה להשמיד פיזית טיוטות ודברים שכתבתי ולא פרסמתי. כי אני מדי פעם רואה בעיתונים שנמצאה פה מעטפה ופה באיזו תיבת קרטון במכון זה או אחר של ארכיון או משהו, איזו טיוטה של סופר 0 ומיד מדפיסים אותה. עכשיו את קוראת את זה ואת מבינה למה הוא לא פרסם את זה: זה פשוט לא טוב. אז למה לעשות את זה אחרי מותו? אני לא מבין".
"הנרצה היא על אוטומט"
"לי, עקרונית, טוב שמי-טו קמה", פותח שלו את דבריו בנושא אחר. "זאת אומרת, זו הכרזת הגג שלי. זה נכון שלגברים טובים החיים נעשים יותר קשים".
מה זאת אומרת לגברים טובים?
"גברים טובים שלא רוצים להטריד אישה או לכפות את עצמם או לאנוס, חס וחלילה, או בכוח לעשות משהו, אלא באמת רוצים לחזר. יש פה ושם דקויות של חיזור שהן פשוט נשגבות מבינת האדם. הבעיה שיש לי עם מי-טו זה כארגון לוחם. למרות שזה לא ארגון, אבל כתופעה של לחימה, הנצרה היא על אוטומט, לא עוצרים שנייה לחשוב, כהרף עין. בירי אוטומטי גם עוברי אורח תמימים נפגעים, זה לא ירי של צלף".
איפה אתה רואה את זה?
"בהכללות, לא דנים מקרים לגופם. אני חושב שהן קצת יותר מדי אוטומטיות גם בסוג הירי וגם בסוג הפעולה, תרבות הביטול לא נראית לי. זה כמו לא להאזין לווגנר. אני באופן אישי לא סובל את המוזיקה של וגנר, אבל זה שהוא היה אנטישמי ושימש השראה לחלק מהחשיבה הנאצית זה לא צריך לפסול את העובדה שאנשים רוצים לשמוע את היצירה שלו".
יומיים אחרי קיום הריאיון ליווה שלו את חברו הטוב, הניצב בדימוס ניסו שחם, עד לשערי הכלא שבו ירצה עשרה חודשי מאסר לאחר שהורשע בהטרדה מינית והפרת אמונים. ביקשנו לשוב לדבר עם שלו על כך מול המצלמות, אבל הוא סירב ורק הסביר שאילו היה שחם מורשע באונס – אולי היה פועל אחרת.
אם תהיה ביקורת לא טובה, זה יעשה לך מאוד רע?
"אני בן-אדם מאוד לא חרדתי ולא מתרגש בקלות מדברים כאלה, ואני יודע שיהיו ביקורות טובות ושתהיינה ביקורות רעות, זה טבעי לחלוטין".