הצלם אבי אוחיון התחיל להתלוות לראשי ממשלת ישראל עוד בימי יצחק רבין, והצטרף ללוח הזמנים של נשיא המדינה עוד מימיו של עזר ויצמן. התפקיד הרשמי שלו הוא מנהל מחלקת צילומים בלשכת העיתונות והוא למעשה אחראי על הצוות שמתעד את פעילותם של ראשי המדינה ושאר האירועים המכוננים של מדינת ישראל. מבחינתו, הגדרת המשימה היא "לייצר ספר היסטוריה מצולם של המדינה - ממלכתי, ביטחוני, כל הלו"ז של הנשיא ושל ראש הממשלה מצולם".
הימים האחרונים היו עמוסים במיוחד. אוחיון, יחד עם שלושה צלמים נוספים צילמו את תמונת הממשלה המסורתית בבית הנשיא ובימים אלה הם עמלים על הצילום הרשמי של ראש הממשלה בנט, הצילום שייתלה על הקירות בצה"ל, בבתי ספר ובשגרירויות.
"צילום היום זה לא רק לעשות קליק במצלמה", מספר אוחיון בריאיון ל-N12. "צילום מקצועי דורש ידע, ניסיון, הבנה והרבה חשיבה. זאת עבודה קשה. צלמי עיתונות מן המניין יכולים לתפוס פוליטיקאים בזווית לא מחמיאה ולפרסם את זה. אני לא יכול לעשות את זה כי יש לי אחריות ממלכתית".
כל האירועים שנכנסים תחת הקטגורייה "היסטוריים" בישראל ב-30 השנים האחרונות, עברו מבעד לעדשה של אוחיון; חזרתו של גלעד שליט, הסכמי השלום עם ירדן, ועידת אוסלו והיו גם מלחמות ופיגועים. על השאלה מהי התמונה הזכורה או האהובה ביותר, אולי כצפוי, הוא לא מצליח לענות וממשיך לשמור על ממלכתיות שהתפקיד מחייב. "יש תמונות עם חשיבות היסטורית ולאומית שאני פחות אוהב, ולפעמים אני מתרגש דווקא מתמונה של שדה חמניות כי בעיניי היא מסמלת ישראליות".
"יש לנו עבודה מעניינת וחשובה עם אחריות גדולה", הוא אומר. "בסופו של דבר, על כף המאזניים, לא נמצא העיתון של מחר אלא הזיכרון הקולקטיבי של עוד 10 שנים או 50 שנה".