יא וואראדי, איזה פספוס: יהודה בארקן, אחד מעמודי התווך בקולנוע ובתרבות הישראלית, הלך בשבוע שעבר לעולמו לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. במשך שנים הדף הצעות מפתות לסרט המשך ל"חגיגה בסנוקר", אך בשנים האחרונות הפרויקט שהיה משמח רבים כמעט יצא לפועל. מה היה אמור לקראות לגבריאל, עזריאל, חנוכה וחבריהם? מי היו הכוכבים העכשוויים שיועדו לשחק לצד ברקאן ורווח? והאם התסריט עוד יכול להפוך למציאות?

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

סרט השלאגר "חגיגה בסנוקר" (1975) נפתח כזכור בהצגת כישוריו המרשימים של בארקן על שולחן המשחקים, אולם בנו רועי יודע לספר כי למרות שאביו היה שחקן קולנוע מצוין - הוא היה איום ונורא בסנוקר. "אני לא יודע כמה באמת יודעים את זה, אבל אבא שלי בקושי ידע להחזיק מקל סנוקר. לפגוע בכדור? זה כבר היה קשה מדי בשבילו".

"בסרט זה היה פעלולן שהחליף אותו. חשבו שהוא שחקן ענק", חושף הבן, שמחקה מכה גרועה בשולחן הסנוקר ומוסיף: "זה מה שמזכיר לי אותו, זה בדיוק אבא. אבא שלי זה עזריאל ב-20 השנים האחרונות, לפני זה הוא היה גבריאל". 

"בתחילת שנות ה-2,000 היו כמה ניסיונות לעשות סרט המשך, ובהתחלה זה הגיע דווקא ממנחם גולן", מספר אלי תבור, התסריטאי של "חגיגה בסנוקר". "מנחם אמר לי 'אולי ננצל את ההצלחה של הסרט שממשיך להיות להיט?'. ישבנו עם בועז דוידזון שחזר מאמריקה והתחלנו לפתח רעיון לתסריט. היו כמה רעיונות, אבל אז זה נקטע. כעבור כמה שנים, משה אדרי (מפיק קולנוע; ל"ז), אמר 'בוא נעשה סרט המשך'. אמרתי לו 'בבקשה'. אבל אז ישבנו על התנאים, והם לא נראו לי. אמרתי 'רבותיי, תודה רבה. היה לי נעים להכיר'".

בנו של יהודה בארקן, רועי, קיווה לאורך השנים שיוזמה כזאת או אחרת לסרט המשך אכן תצא לפועל. "מבחינתי, זה היה חלום גדול מאוד שייצא 'סנוקר' 2", הוא אומר ומכנה אם הסרט בשמו המקורי, לפני שנוספה המילה חגיגה. "רציתי את זה מאוד כי אנשים כל כך חיכו לזה כבר. מאז שאני ילד קטן כל הזמן שואלים אותי מה קורה. היו לאורך השנים לפחות 20 תסריטים ואף אחד מהם לא היה קרוב אפילו לעניין".

חגיגה בסנוקר (יח``צ:  יחסי ציבור )
בארקן, רווח, צפיר ויוסף שילוח ב"חגיגה בסנוקר" | יח``צ: יחסי ציבור

"ידעתי שהקהל בארץ צמא לסרט המשך"

אבל תסריט אחד דווקא כן עניין את ברקן, ולכמה רגעים נראה היה שחלומו של רועי בדרך להתגשם. היה זה התסריט שכתב הקומיקאי נאור ציון. "זכרתי שלנאור הייתה איזו סצנת פתיחה מדהימה", מספר רועי בארקן. "אמרתי לו 'תעשה לי טובה, תשלח לי במייל את מה שכתבת, אני רוצה להעביר את זה לאבא שלי וגם לזאביק (זאב רווח, ל"ז)".

נאור ציון נעתר לבקשה והעביר את הטיוטה, ובארקן האב הגיב בהתלהבות. "שלחתי לו את זה במייל", נזכר ציון. "יום למחרת יהודה מתקשר אליי בטירוף, עם מחמאות מטורפות - 'תשמע, אף אחד לא כתב כזה דבר. וואו, וואו'. אמרתי לו 'יהודה, קודם כל תודה רבה על המחמאות, אבל יהיה קשה מאוד לייצר סרט שהוא בסטנדרט הזה'".

השמועה על שיתוף הפעולה התפשטה במהירות ועוררה התרגשות: "איך שסיימתי לכתוב את התסריט אני קם בבוקר ומקבל מלא טלפונים על כך שיהודה בארקן הוציא את הידיעה שכתבתי איזה טריטמנט מדהים, ושיהיה 'חגיגה בסנוקר 2'. כותרות בעיתונים, חדשות, והם אפילו עוד לא קראו את התסריט. ואז הדברים התחילו להתגלגל. הייתי בשוק מהעוצמה של האפשרות הזאת בכלל".

הפוסטר ל"חגיגה בסנוקר" (צילום:  יחסי ציבור )
הפוסטר ל"חגיגה בסנוקר" | צילום: יחסי ציבור

המפיק משה אדרי הבין גם הוא את הפוטנציאל: "ידעתי שאם זה יהיה טוב, זה יהיה להיט. בעולם ובהוליווד לדוגמה, הקהל צמא לסרטי המשך. ידעתי שהקהל בארץ צמא לזה ושהייתה דרישה. אז נאור ישב וכתב. תאמין לי הוא צדיק. אמר לי 'אדרי, אני יודע שזה בנפשך, אני יודע שהשקעת בעבר, אני לא רוצה כלום. אם זה ייצא, אני אגיד לך מה אני ארצה, אבל כרגע, הכול עליי. וככה זה עבד. באמת שהוא איש מבריק. עוד דיברנו עם ניצה שאול, עם טוביה צפיר ואפילו עם אריה אליאס שעוד היה בחיים. הכל היה כמעט, כמעט".

ציון התרשם גם הוא רבות מאדרי: "הוא איש מאוד מיוחד, יש לו באמת אהבה עצומה לקולנוע, כמו הילד ההוא מסינמה פרדיסו. כשהוא מדבר על זה, התשוקה שלו היא משהו מדבק". באשר לשחקנים שישתתפו בסרט ההמשך, ציון כבר ידע בבירור את מי היה רוצה בכל תפקיד: "חן אמסלם המדהימה הייתה אמורה להיות הבת של גבריאל, הבן של זאב רווח, של חנוכה, היה אמור להיות אביב אלוש. ניסים עמיגא זה היה אמור להיות אורי גבריאל המדהים. יד ימינו היה אמור להיות שלום מיכאלשווילי. בחור בשם חרמון".

צפו בתגובת נאור ציון לתיעוד החדש (צילום: החדשות)
בארקן אהב את הרעיון. כותב התסריט נאור ציון | צילום: החדשות

ציון סיים לכתוב את התסריט – אך אז הגיעו הקשיים. כפי שהבהיר לו רועי ברקן, השלב הקשה ביותר הוא לקבל את ברכתם של אביו יהודה ושל זאב רווח. משם, הבטיח, הדרך תהיה הרבה יותר קלה. נאור שלח את התסריט המוכן לבארקן, אך ההתלהבות שהביע בהתחלה דעכה כשראה את התמונה השלמה. 

איך הוא הגיב לתסריט שכתבת?

"יהודה קרא את כל התסריט ואמר לי 'אנחנו צריכים לדבר'. הבנתי ממנו שהוא רוצה לקחת את זה למקומות אחרים שאני פחות הייתי שלם איתם. ושם זה נתקע. רועי, ייאמר לזכותו, כל הזמן דחף שהסרט הזה יקרה".

אבל לא ויתרת כל כך מהר.

"באתי אליו לבית כנסת ליד כיכר דיזנגוף, ואיך שאני נכנס הוא אומר 'או הו איזה יהודי הגיע לפה, בוא שב, שב. שים כיפה'. ואז הוא אומר לי 'מה הבעיה לכתוב מעמוד 40 משהו אחר? אני אומר לך שזה אפשרי'. אני יושב ליד כל תשמישי הקדושה בבית כנסת, ופתאום בא לי רעיון. אמרתי לו 'תגיד יהודה, ומה אם המוטיבציה שלכם לנצח את הדמות הרעה בסיפור תהיה שבית הכנסת שגדלתם בו הוא תחת איום מטורף?'".

מעניין. מה הוא חשב על זה?

"הוא הסתכל לי בעיניים ועושה לי "או, או" אמרתי לו מה "או", ואת זה אני בחיים לא אשכח: הוא נשען אחורה ואמר לי 'אתה יודע מה אמרת עכשיו? אתה יודע מה זה להציל בית כנסת? איזו מצווה זאת?'". כשיצאתי רועי התקשר אליי ואמר 'נו, איך היה?' אמרתי 'תשמע, הצעתי איזה רעיון שהוא אהב ואני לא יודע איך אני אוכל לעשות את זה עכשי'ו. ואז איכשהו זה התמסמס".

ומה קרה מאז?

"עלה לי עוד רעיון שקשור לעולם הדת שהרגשתי שהוא פיצוח, ושיכול מאוד להיות שאם אכתוב אותו אז יהודה וזאביק מאוד יאהבו את זה. שבוע לפני הקורונה רועי התקשר אליי שוב ודיברנו. הוא כל הזמן היה אומר לי 'איך פספסת? איך לא הלכת איתו?' אז כבר התחילה הקורונה, והוא התקשר כל הזמן לשאול אותי מה קורה. אמרתי לו 'שמע, אני לא אכתוב עכשיו כי יש קורונה. אנחנו לא יודעים בכלל מה יהיה בעתיד. אני לא יודע אם בעוד שנתיים יהיה בכלל קולנוע'".

ההיסטוריה חוזרת, גם חגיגה בסנוקר (צילום: חדשות 2)
"הביקורות שחטו". אדרי, בארקן ורווח | צילום: חדשות 2

רועי ברקן עשה כל שביכולתו כדי להפיח חיים חדשים ביוזמה, אך מאמציו לא נשאו פרי. "רועי חי את הסרטים האלה יותר מאבא שלו", מסביר משה אדרי. "ובאמת היה חשוב לו שהסרט הזה ייצא לפועל. האיש לחץ עליי ברמות שאתם לא מדמיינים. היה מסמס לי כל הזמן – 'אדרי. זו הזדמנות אחרונה, אתה תהיה מיליונר, אתה תהיה עשיר'. הרג אותי, ואני אומר לו – 'אבל זה לא תלוי בי, רועי, מה אתה רוצה ממני? זה לא אני, זה אבא שלך וזאביק'. הוא אמר שהוא דיבר עם נאור ושהוא מוכן לחזור. אמרתי לו: אין בעיה, תטפל בזה, ואני אביא את הכסף".

לא בכדי ניסה רועי ברקן בכל כוחו להחיות את הפרויקט. הוא הרגיש שהפעם ברכתו של אביו למהלך הייתה קרובה מתמיד: "אבא שלי מאוד אהב את הרעיון הזה. וגם הוא בסופו של דבר תמיד אמר לי 'אם יהיה תסריט טוב אני אעשה את הסרט הזה', ועם נאור זה באמת היה הכי קרוב שהגענו. בחודשים האחרונים הייתי בקשר עם נאור, ניסיתי באמת לקדם את העניין ולגרום לו להמשיך את הכתיבה".

"מאוד האמנתי שהוא ייצא מזה, הוא היה צעיר בנפשו", מספר ציון על התקווה להחלמתו של בארקן. אדרי מודה שהחלום נגנז עם מותו של בארקן: "ברגע שרועי אמר לי 'אבא הלך', אמרתי לעצמי 'אדרי, זהו, סוף הסרט', לצערי. אין מה לעשות". 

"יש תחושה קטנה של חבל שזה לא קרה", מסכם ציון. "מצד שני זה 'Let it be'. משהו שאולי לא היה צריך לקרות. בסופו של דבר זה לא יצא לפועל כי הוא היה צריך להיות שלם במאה אחוז. ייאמר לזכותו, ואני אומר את זה בהערכה והערצה רבה. שיהודה הוא איש אמת. הוא לא התפתה לכסף, והוא קיבל הצעה משמעותית. זו תכונה שאני מאוד מעריך אצלו. כמה אנשים כאלה אתה מכיר היום, שהיו אומרים לא לסכום כזה רק בשביל ללכת עם האמת שלהם עד הסוף ולא לוותר?".

הסודות של חגיגה בסנוקר

"חגיגה בסנוקר" סימל את שיא הצלחתו של בארקן כשחקן. אחרי ששיתוף הפעולה הראשון שלו עם מנחם גולן ב"לופו" הביא כמעט 900 אלף צופים לבתי הקולנוע, השחקן הצעיר הפך לכוכב והמשיך את הצלחתו ב"מלכת הכביש" ו"כץ וקרסו". ואז הגיעו שני הסרטים הכי מזוהים של בארקן – "צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר". 

הרומן הארוך של בארקן על המסך ידע עליות ומורדות, אך אחרי שהיה שותף ליצירת כ-30 סרטים, שבר שיאים בקולנוע והפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית - לקראת גיל 70 הוא זכה סוף סוף להכרה רשמית וקיבל את פרס מפעל החיים בטקס פרסי אופיר.

המפיק אדרי מספר על התגובות בתקשורת: "אני זוכר את בארקן וזאביק ובועז - הם היו בדיכאון, הלכו על כדורים. בתי הקולנוע היו מפוצצים, אבל השפילו אותם - 'מה זה הסרטים האלה?', שחטו אותם. הם לקחו את זה קשה". השחקן טוביה צפיר שהשתתף בסרט נזכר גם הוא: "ידענו שהולך לרדת עלינו גשם של 'ברכות' ממבקרי הקולנוע". 

יהודה בארקן (צילום: דוד גורפינקל)
יהודה בארקן וזאב רווח | צילום: דוד גורפינקל

צפיר: "זוכר את המכות שקיבלתי מיוסף שילוח"

צפיר, שגילם את דמותו של "מושון", לא ידע כלל שהוא מיועד לשחק בסרט השני דמות של אדריכל ממוצא דרום אפריקני. הוא נזכר כי שמו המקורי של הסרט הראשון היה "סנוקר": "לא יודע למה הוסיפו את המילה חגיגה".

איזו סצנה אתה זוכר במיוחד מהצילומים?

"הארוחה בבית הרב, שבסופו של דבר נשפך עלינו המרק ויש בלגן גדול - הארוחה הזאת צולמה לפחות שלושה ימים אם לא שבוע, כי באמת יצאו שם דברים... והמכות שיוסף שילוח נתן לי כדי שאגיד איפה ניתנה התורה לישראל - אני לא יודע אם 'הר תבור' יצא לי במקרה או שזה היה כתוב בתסריט".

מדובר בתקופה שהמתח העדתי בישראל הגיע לשיאו. הרגשתם את זה בסט?

"לא ידעתי על מה מדברים מבחינת בעיה עדתית או מתח עדתי. היינו אחים. מה אגיד לך, באמת אחים, כולנו.  ככה גם גדלתי. כולם מעורבבים עם כולם, לא היה שום מתח. עזוב, בעיני כל מיני אנשים שעשו סרטי דוקו, זה היה קו פרשת המים שבו הייתה סוג של מהפכה גם בקולנוע. של מרד המזרחים על האליטה האשכנזית".

מאוכזב שכבר לא יהיה "חגיגה בסנוקר 2"?

"יש לי הרגשה שאת המיתוסים האלה כדי להשאיר ככה, שנתרפק עליהם כמו שהם. מה שיפה באמת בסרט זה שהוא עובד על הקהל הישראלי גם היום. אולי עדיף לשמור אותו בפינה הזאת ולא לעשות סרט המשך שייכשל".

טוביה צפיר מדבר על חיקויים פוליטיים (צילום: החדשות 12)
טוביה צפיר | צילום: החדשות 12

 

התסריטאי: "בכל פעם היה צריך לכתוב מחדש"

אלי תבור, התסריטאי של "חגיגה בסנוקר", כתב את התסריט במכונת כתיבה ישנה - ואחרי כל שינוי נאלץ להדפיס את כולו מחדש. הוא מספר שהסרט נולד בעיקר מתוך שיקולים מסחריים, וההשראה לעלילה של סרט הבורקס הישראלי המצליח לקוחה דווקא משייקספיר. 

אז מה הביא לעולם את חגיגה בסנוקר, אומנות או כסף?

"צריך להבין את הקולנוע הישראלי בסוף שנות ה-60 וה-70. הוא לא היה של יוצרים, אלא של מפיקים. הם לא עשו סרטים אמנותיים, הם ביקשו לעשות סרטים מסחריים שיביאו קהל ויעשו להם כסף. מי שהיה ממונה על הפקת הסרטים לא היה משרד התרבות, אלא משרד המסחר והתעשייה. אז אחרי ההצלחה הפנומנלית של 'צ'רלי וחצי', חשבנו איזה סרט המשך אפשר לעשות. החלטנו לקחת מחזה של שייקספיר כי אין עליו זכויות יוצרים, ומצאנו קומדיה של טעויות על שני זוגות של תאומים זהים. אמרנו שנסתפק בזוג אחד, ועל זה עשינו סיפור במציאות ישראלית".

"הנה, זאת ה'הרמס בייבי' שבה כתבתי בערך 40 תסריטים במשך כ-15 שנה", הוא מספר ומציג את מכונת הכתיבה ההיסטורית. "בכל פעם היה צריך לכתוב מחדש את התסריט".

מה זאת אומרת?

"אתה כותב גרסה ראשונה. ואז יושב עם הבמאי והוא רוצה להכניס שינויים. אני לא יכול לתלוש דף ולשנות, אז צריך להדפיס כל פעם 100 עמודים מחדש".

במהלך עיון בתסריט, תבור עוצר באחד העמודים. "הנה, מצאתי את הסצנה עם בתו של הרב. מנשה, זה הרב כן? הוא מושיב את מלכי וגברי בחדר האורחים וכאן יש את כל הדיאלוג ביניהם - ואז הרב שואל: 'מיהם עשרת הצדיקים שמקומם בגן עדן מובטח להם עוד בחייהם?'. גברי ומלכי 'מחליפים מבטים. אין להם צל של מושג מה עשויה להיות התשובה".

בטיוטה הראשונה קראו לחנוכה, מלכי?

"כן, בדראפט הראשון הדמות של חנוכה נקראה 'מלכי'".

חלק מהדברים שכתבת שגורים עד היום בשפה הישראלית.

"אני אתן לך דוגמה למשהו שבחיים לא העליתי בדעתי שיהפוך מטבע לשון - 'ימשיך כבודו'. עד היום אנשים אומרים 'ימשיך כבודו' וצוחקים".

איך אתה מסביר את ההצלחה העצומה של הסרט?

"אחד האלמנטים החשובים ביותר להצלחה של תסריט זו ההזדהות של הצופה עם הגיבור, והצלחנו לעשות כאן דמות שהצופים התחברו אליה והזדהו איתה".

ישראל נפרדת מיהודה בארקן (צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12)
ניצה שאול נפרדת מיהודה בארקן | צילום: מתוך "ערב טוב עם גיא פינס", קשת 12

שאול: "כל כך עצוב, הייתי בטוחה שהוא יבריא"

ניצה שאול הייתה בת 25 כשגילמה בסרט את בת הרב: "חגיגה בסנוקר הייתה חגיגה באמת, זה סרט שהדינמיקה בצילומים שלו הייתה מטורפת". ממרחק הזמן היא מודה: "התסריט היה בגדר המלצה".

איך הייתה העבודה עם יהודה בארקן?

"אני פשוט נדהמתי מהיכולת הזאת של יהודה לעבור כמו זיקית מעזריאל לגבריאל ולהפך. במין מהירות כזו. וכמובן כמו שהוא אלתר ועבד על כולם, גם אני נפלתי בפח. אני זוכרת סצנה אחת שהלכנו בה לאורך סמטה בדיאלוג שקט כזה, ואז פתאום שלפו אותו החוצה. אני לא הרגשתי, המשכתי ללכת, והוא חזר בתור התאום השני".

כל זה תוך כדי הצילומים?

"הייתי כך כך מופתעת. ואז היה כזה רגע אחד של שיהודה מסמן לי ככה עם העיניים 'זה בסדר'. אחר כך אמרתי לו 'מה זה היה צריך להיות? איך עשית את זה?'. אז הוא אמר לי: 'רציתי שתהיי באמת מופתעת'. הנדיבות הזאת כל כך אופיינית לו, המקום הזה של לפרגן, לתת, לגרום לך להיות טוב יותר. וזה גם היה מאוד מצחיק".

"יהודה היה בין הראשונים ששיחק קולנוע. הוא היה שחקן שיכול לגייס את הטיימינג הקומי הזה. יש את זה למעט שחקנים. אצל שחקנים טובים באמת, כמו רובין וויליאמס למשל, אתה יכול להתפוצץ מצחוק - אבל אתה יכול גם לבכות ולבכות כשהדמות שלו קורעת לך את הלב".

נשארתם קרובים עד יומו האחרון.

"בתקופה האחרונה כמעט התקשרתי לרועי כל יום. התפללתי בדרכי ואמרתי לעצמי - זה לא יכול להיות, הוא חייב לצאת מזה ולהבריא. זה פשוט לא ייתכן. הייתי בטוחה שהוא יהיה בסדר, אבל כשהתחילו התשובות המגומגמות - 'המצב לא משתפר', 'המצב מידרדר', 'המצב קשה' - היה לי פחד פיזי במשך כמה ימים. יומיים לא התקשרתי כי לא רציתי לשמוע שוב שמשהו הסתבך. זה כל כך עצוב. היה לי אותו כאב לב כשפולי (ישראל פוליאקוב) נפטר. פתאום גם יהודה, זה לא בסדר. נורא עצוב".