את המתנה הראשונה שלו לחברות הסלולר במהלך כהונתו נתן שר התקשורת משה כחלון דווקא אתמול: אלפי המסרונים שקיבל, בהתחלה משרים, אחר כך מעיתונאים ובסוף מפעילים ואזרחים, העשירו את הקופה המדולדלת של חברות התקשורת.
מה גרם להחלטה הדרמטית לפרוש? גם בטור הזה לא תמצאו תשובה מוחלטת, אבל הנה כמה הסברים האפשריים:
(1) בגלל השדרוג. כחלון רצה למנף את הפופולאריות האישית הגבוהה לממשלת נתניהו הבאה, אבל בשורת שיחות התברר לו שרה"מ לא מתכוון לקדם אותו משמעותית. במצב כזה הוא העדיף לפרוש בשיא מאשר להישחק במשרד אפור אחר. גם ההידרדרות המהירה ביחסים עם נתניהו לא סייעה.
(2) בגלל העתיד. פרישת כחלון לא החלישה את מעמדו הציבורי, להיפך. האזרח כחלון הוא מועמד עתידי לראשות הליכוד, לא פחות ואולי יותר משרים בכירים. אם נתניהו ייפול מהשלטון, שמו של שר התקשורת יבלוט בבורסת המחליפים, שכן כידוע בישראל הקאמבק הוא תמיד אופציה.
(3) בגלל הסוד. אין שום הסבר הגיוני לכך שאדם שהקריירה הפוליטית שלו נמצאת בקו עלייה מתמיד - יפרוש. בטח כשמדובר באדם שמכין במרץ את ריצתו בליכוד, עוזב הכל ובורח תוך ארבע שעות. האם קרה משהו שלא הותיר לכבוד השר ברירה אלא להפעיל את כיסא המפלט?
(4) בגלל שנמאס לו. יש אפשרות אחת שאותה אף אחד לא לוקח ברצינות והיא שכחלון פשוט אומר אמת. נמאס לו. העבודה לוחצת, המשפחה לוחצת גם, וזה הזמן לפסק זמן. התיאוריה הזו טומנת בחובה את האפשרות המסעירה - שצריך להאמין לפוליטיקאים.
רוצים לדעת עוד על מאחורי הקלעים של מערכת הבחירות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק של עמית סגל