נתחיל מהסוף: הרדיפה של טראמפ אחרי טיקטוק זו בגידה בערכים האמריקאיים. הערכים שבכלל הביאו להמצאת האינטרנט. זו בגידה במה שאמריקה מייצגת: בחופש הביטוי והבחירה, בקידום החדשנות והידע ובהזדמנות השווה. 

הקולנוע הפיץ את הערכים האמריקאיים - על הטוב ועל הרע שבהם - לכל מדינה בעולם. הטלוויזיה החדירה אותם לכל סלון. האינטרנט החדיר אותם לכיס, לעיניים וללב של כולנו. 

מה שעשה את אמריקה גדולה זה לא מספר התושבים שבה. בסין יש יותר. גם לא השטח הגדול שלה. רוסיה נרחבת ממנה. זו הגדולה. היכולת לפעול ולהקריב למען האינטרס הכלל אנושי, גם כשזה מקופל ומעורבב עם אינטרסים פוליטיים וכלכליים. לכן אמריקה יצאה למלחמות העולם שהתחילו באירופה. ככה היה כשארה"ב דחפה לקידום המדע והטכנולוגיה ושלחה אסטרונאוטים לחלל על אף הסיכון שבשליחות, וכך היה גם בהמצאת האינטרנט - שנבנה מראש חופשי, ובלי שלאף אחד תהיה שליטה במה שזורם בו. 

ארה"ב יוצאת למלחמה 

אז נכון שמאז זרמו ביטים אינספור בנהרות הרשת, וחופש אמיתי קיים רק באגדות. מדינות כמו סין, רוסיה, טורקיה, איראן וצפון קוריאה עושות הכל כדי לחסום את האינטרנט החופשי - במטרה לשרת את הצרכים הפרטיים של שליטיהם, על חשבון החופש, הרווחה והידע של נתיניהם. מיליארדי אנשים במדינות האלה חיים בחצי-חושך, בעולם של מידע מצומצם ומבוקר, שבו השלטון זורם להם בוורידים ולמידע אמיתי שמסכן את השלטון אין כניסה. 

מארק צוקרברג, ג'ף בזוס, טים קוק, סונדאר
ארצות הברית הכריזה מלחמה על ענקיות הטכנולוגיה | צילום: AP

ארה"ב, עד כה, היתה לרוב בצד הנכון של רווחת אזרחיה ואזרחי העולם. בצד הנכון של קידום המדע והתקשורת החופשית בין אנשים, והנגשתם לכמה שיותר מאזרחי העולם - וכן, באופן שמשרת גם את האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים שלה. 

ראינו את זה גם כשצריך לצאת למלחמות. אמנם באיחור ניכר אחרי אירופה, אבל סוף סוף יצאה ארה"ב למלחמה צודקת נגד מה שרע באינטרנט ובעידן המידע - מה שרע לכולנו: המאבק נגד השימוש לרעה שעושים תאגידים גדולים כמו אמזון, פייסבוק, גוגל ואפל בכוח המוגזם שלהם. זו מלחמה שנועדה להגן על אמריקה, על התחרות החופשית ועל המידע החופשי, על האזרחים ועל הצרכנים שלה - ובעצם להגן על אזרחי העולם וגם עלינו. זאת מנהיגות. 

הנקמה של טראמפ

אבל תחת שלטונו של טראמפ - הכיוון מתהפך. טראמפ הודיע שיחסום את טיקטוק בארה"ב. מה התירוץ? לפי טראמפ, טיקטוק שבבעלות סינית מהווה "איום צבאי מודיעיני על ארה"ב". ובכן, ראש ממשלת אוסטרליה טוען אחרת, וגם בחורינו המצויינים בישראל לא מזהים בטיקטוק איום מודיעיני. אין ויכוח שטיקטוק היא רשת חברתית שפוגעת בפרטיות, אבל לא יותר ממה שפייסבוק או גוגל עושות, ובניגוד למצב בוואווי, אין עדויות לכך שהמידע זורם לשלטון הסיני (גם אי אפשר לשלול את זה). 

ברגע האחרון כמעט נמצא פתרון: מיקרוסופט הודיעה שתרכוש את פעילות טיקטוק בארה"ב ותשמור על המידע של המשתמשים בתוך גבולות אמריקה. אבל טראמפ לא מיהר להתרצות. הוא הודיע שהוא מקצה 45 יום למו"מ בטרם יחסום את הרשת החברתית, ודרש להעביר נתח מהעסקה לידיו. או לידי ממשלת ארה"ב. קולטים? אז אולי הסינים זה לא באמת הסיפור. 

טראמפ מתראיין
טראמפ. ונדטה אישית נגד טיקטוק | צילום: צילום מסך, טוויטר

טראמפ יצא לונדטה אישית בטיקטוק. לא כי טיקטוק זה רע לאנושות, אלא כי זה רע לו, לטראמפ. מה יכול להיות המניע? אולי לחפש נקמה בצעירי הטיקטוק על הפדיחה שעשו לו בעצרת הבחירות ההיא בטולסה (זוכרים? הם שריינו מיליון כרטיסים, לפי דבריו של טראמפ, ובסוף לא באו - וטראמפ נאם מול יציעים ריקים). אולי טראמפ מסתכל קדימה לבחירות בנובמבר, ומנצל את ההזדמנות לחסום את מקום המפגש של צעירים מהמפלגה היריבה. זה לא בטחון לאומי. זה ניצול לרעה של הכוח שלו כנשיא. פוטין לא היה מתבייש. אמריקה בהחלט היתה גרייט, אבל היא מתכווצת מול עינינו למימדים נקמניים וקטנוניים. 

ועוד לא אמרנו מילה על כמויות המידע הזבלי, מיסאינפורמציה ודיסאינפורמציה, קונספירציות ובדיות שמזהמות את עורקי האינטרנט האמריקאי. הקונספירציות המטורללות של QAnon זוכות לתמיכה ואמון מצד עשרות פוליטיקאים אמריקאיים בכירים. במקום שסין ורוסיה יהפכו ליותר אמריקאיות, ארה"ב הופכת ליותר סין ורוסיה. 

סדרו לי קומבינה 

ב-1972 נולד ברוסיה ילד חמוד. ב-1980 המשפחה שלו עברה לארה"ב. פיל ליבין למד מחשבים באוניברסיטת בוסטון ועזב קצת לפני שסיים - כמו רבים מהיזמים הכי טובים בארה"ב. הוא הקים ומינכ"ל את evernote, שאהבתי להשתמש בו, ועכשיו הוא יצא עם סטארטאפ חדש ששמו מההממםם. ממההםם. אוקיי, ננסה באנגלית: mmhmm. ומה הוא עושה? חדשנות אמריקאית במיטבה, בדיוק מה שאנחנו צריכים בזמן הקורונה. mmhmm מתקן את כל מה שמעצבן בזום, ובעיקר בהרצאות ובשיתוף מסך. הנה, תראו בעצמכם. 

למה אני מספר לכם? כי יוצא לי להרצות לא מעט בזום, ובא לי על mmhmm. ופה אני צריך עזרה. יש לאפליקציה רשימת המתנה של מאה אלף איש לפחות. ליבין, עם הבעת האוי-וויי שלו, נראה כמו יהודי חמוד מאוד. או שלא. לא משנה. אם מישהו פה מכיר אותו, יכולים לסדר לי קומבינה בתור? מבטיח כניסה חופשית להרצאה הבאה.

>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: ימים של זעם
>> בזמן שעבדתם: הווידאוקאסט של דרור גלוברמן ודני פלד, עם כל החדשות מעולם המדיה והטכנולוגיה