לאונרד כהן נפטר הלילה. הוא היה סופר, משורר, מלחין, זמר - וגם נכד. כהן הוא אחת הדוגמאות המדהימות למושג "גירסא דינקותא", גרסת הילדות שהאדם לומד, ושנשארת בתוכו גם אם הוא מתרחק.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
הוא גדל לצד בית כנסת "שער השמיים" בקנדה, והתחנך מאז גיל תשע, מאז נפטר אביו, אצל סבו, הרב שלמה זלמן קלוניצקי. הסבא היה בלשן מחונן. כהן אמר עליו שהוא מגלם בעיניו את האידיאל היהודי השורשי ביותר, של חיים שמוצאים את משמעותם באהבת הספר, בלימוד אינסופי: "הוא היה שב וקורא את הקטע בכל הרעננות שאפיינה את הקריאה הראשונה, ואז חוזר על פרשנותו. לפעמים היה לוקח ערב שלם לקרוא וללמוד פסוק או שניים", סיפר לאונרד.
בריאיון שנתן פעם אמר: "היהדות חיונית להישרדות שלי. אלו הם הערכים שהמשפחה שלי הקנתה לי, הערכים של התורה, אלו הערכים שמיצבו את עולמי ואני לעולם לא מתרחק מהם". "המילה 'הללויה 'עצמה היא מילה שנהדר לשיר אותה", אמר כהן על שירו המפורסם "הללויה". "אני מרגיש שהוא נושאת אנרגיה נכונה, במיוחד מול הקטסטרופות שאנחנו חווים מסביב, לשיר אותה זה דבר מרענן בעיניי, שנותן אישור למסלול החיים שלנו".
רבות דובר על "ברכת הכהנים" שבה בירך את הקהל באחת ההופעות שלו בישראל, אבל שורשי ילדותו ליוו אותו, בעצם, עד שירו האחרון, שיצא לפני חודש. כהן בחר בשיתוף פעולה מוזיקלי דווקא עם החזן גדעון צלרמאייר, החזן של בית הכנסת של ילדותו, "שער השמיים". כהן יצר קשר עם החזן, והקליט איתו יצירה מורכבת שבו הוא פונה כלפי מעלה: "הנני, הנני", הוא שר בעברית, "אני מוכן, אלוקיי".
הלילה ליאונרד בן נתן ומאשה, הנכד המוכשר, המפורסם, הקודר, התוהה והתועה של הרב קלוניצקי נפטר, בגיל 82.