רוז פוסטאנס ניצחה באקס-פקטור וכולם נורא גאים בעצמנו. כמה יפים אנחנו נראים לעצמנו במראה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
התחקירנית שירה הופמן, זאת שמבקר הטלוויזיה של "הארץ" מכנה "האישה בסוודר הצהוב", העלתה מיד סטטוס כזה לפייסבוק: "אומרים כל כך הרבה שאנחנו עם גזען ולא סובלני, אבל איכשהו הטלוויזיה המסחרית לא בדיוק מיישרת עם זה קו. מזוכה פיליפינית, עובדת זרה, לא בגיזרה של בר רפאלי וגם לסבית, ועד לזוכים, מנחים ופיינליסטים כהי עור, גייז, חרדים, אתיופים ומזרחים", ככה כותבת האישה בצהוב, וממשיכה - ציטוט - "יכול להיות, אולי בטעות, שעם ישראל שהצביע בהמוניו לאנשים האלו, לא כזה נורא אחרי הכל?" סוף ציטוט.
כן, הניצחון של רוז ב"אקס פקטור" מצטרף לניצחון של טהוניה ב"אח הגדול", למלכת היופי טיטי איינאו, לכמעט-ניצחון של האחים גת ב"כוכב הבא", לניצחון של לינה מח'ול ב"דה וויס", למקום השני של סלמה פיומי ב"מאסטר שף", אפילו לזכייה של ניראל מ"הדוגמניות". רשימה מתארכת שלא משאירה מקום למקריות: נפטרנו מן הגזענות, משנאת הזר, מדחיית השונה, מההומופוביה. אנחנו כל כך נאורים, כל כך מתקדמים.
מה, לא?
תראו, אני חושב שלא. בתקופת ההפרדה הגזעית באמריקה, האפשרות היחידה לאדם שחור להיות נערץ גם על לבנים, הייתה רק אם הוא מוזיקאי או ספורטאי. ללבנים לא הייתה בעיה להעריץ את לואי ארמסטרונג או את ג'סי אוונס, כי הם לא איימו על השליטה הלבנה באותן שנים. מוזיקה וספורט זה לא מזיק, כל עוד תישארו מחוץ לפוליטיקה ולכלכלה ולחלק הקדמי של האוטובוס.
כשרשימת האתיופים, החרדים, האריתראים, הערבים והפיליפינים שיהפכו פה למושא הערצה, חיקוי והצבעה בקרב האוכלוסייה הכללית תחרוג מהמשולש ריאליטי-מוזיקה-ספורט, אז נדע שהתקדמנו שלב. בינתיים, למרבה הצער ולמרות חגיגות ניקיון כפינו, עוד לא עברנו את שלב האודישנים.