במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול בבית סוקולוב בלט בהיעדרו יושב ראש אגודת הסטודנטים איציק שמולי, שהעדיף לא להיות מול המצלמות לצד דפני ליף בזמן שהיא קוראת לפרופ' טרכטנברג להתפטר.
בהתאחדות הסטודנטים אמרו בתגובה לאי הופעתו של שמולי ושל נציגי ההתאחדות במסיבת העיתונאים, כי "נאמנים לדרכנו שתמיד הייתה שילוב הידברות לצד מאבק חברתי, תציג התאחדות הסטודנטים במהלך הימים הקרובים את דרישותיה לשינוי הנדרש בפני ועדת טרכטנברג, ותמשיך במקביל להפעיל את המחאה הציבורית שתבטיח את מימוש ההמלצות על ידי ראש הממשלה".
בהמשך הוסיף שמולי: "אנחנו מובילים את הסטודנטים למחאה בלתי מתפשרת ברחובות כבר כמה שבועות ובמקביל חותרים להידברות אמיתית כדי לבחון את רצינותה של הממשלה להביא פתרונות אמיתיים למצב. אנחנו בעד הידברות, אך חובתה של ועדת טרכטנברג להוכיח כי היא מחזיקה בידיה מנדט אמיתי להכנסת תיקונים מהותיים במדיניות החברתית-כלכלית".
למסיבת העיתונאים קדמו דיונים ארוכים בין שורה של ארגונים שמובילים את המחאה, כמה מהפעילים ניסו למנוע מליף בימים האחרונים ועד הרגע האחרון לצאת בהצהרות הללו. ללא הצלחה.
בהתאחדות אמנם הבטיחו כי שיתוף הפעולה בין הארגונים יישמר גם בהמשך, בעיקר לצורך תיאומי הפעילות בשטח. אבל אם מערכת היחסים בין התאחדות הסטודנטים לדפני ליף וחבורתה מתחילה להסתכם ב"ניפגש בכיכר", ספק אם שתי הקבוצות באמת נשארות שותפות לדרך. גם אם לא מדובר בברוגז, חזית אחידה כבר אין למחאה הזאת.
וזה לא הסיבוב הראשון במחלקות בין הסטודנטים לליף ואנשיה. כבר בימיה הראשונים של המחאה, במהלך גיבוש העמדות מול הממשלה, כשברקע ביקורת על כך שלמחאה אין יעדים ברורים, נפער הסדק הראשון בין ליף לשמולי.
ליף דרשה אז הידברות ישירה עם ראש הממשלה ולעיני המצלמות, וחטפה על כך מטח ביקורות. בהתאחדות הסטודנטים הבהירו כי אינם שותפים לדברים, וטענו כי מדובר בדרישה משפילה ומיותרת, וליף ירדה מהעץ. הסיפור הזה המחיש כבר אז את השוני התפיסתי הבסיסי בין המאהל התלאביבי לשמולי, שמחזק את מעמדו כמבוגר האחראי והמתון בסיפור.
ליף נאלצה אתמול להתמודד גם עם פעילים ממאהלים אחרים שהגיעו למסיבת העיתונאים.
חלק מהפעילים שהיו בקהל, בעיקר נציגי הפריפריה, התפרצו למסיבת העיתונאים ותקפו את ליף על כך שלא קיבלו את מסמך הדרישות לפני הצגתו ולא היו שותפים לגיבושו.
"דפני לא לא"
עוד לפני שהוועדה הציגה את הממצא הראשון שלה ליף הכריזה שאין בכוונתה להידבר איתה בשום צורה, ואף קראה ליושב ראש הוועדה, פרופ' טרכטנברג, להתפטר.
מספר פעילים ששוחחנו איתם כינו את מסיבת העיתונאים קטסטרופה. חלקם טענו שהעמדות שאותן מציגה מובילי עשויות לבודד אותה מקרב הקבוצות והארגונים שלוקחים חלק במאבק, ובעיקר לפגוע בתדמיתה הציבורית וברוח המחאה.
"לפחות חלק מהציבור בישראל רואה בוועדת טרכטנברג צעד כלשהו של ראש הממשלה לכיוונו. אם ליף אומרת 'לא' עוד לפני שהוועדה הציעה משהו, היא פוגעת ברלוונטיות שלה ושל כל המחאה". פעיל אחר ששוחחנו איתן אמר כי "המאהל התלאביבי מתחיל להישמע כמו 'דובי לא לא'.
גם אם כל הטענות שהציגה ליף במסיבת העיתונאים נכונות, והוועדה היא אכן עוד ועדת סרק של נתניהו, הם לא יכולים פשוט להגיד לא על משהו שעוד לא החל. זה ילדותי, ומציג את ליף, לא רק כמי שלא מאמינה לממשלה, אלא גם כמי שלא רוצה לקבל ממנה פתרונות."
מסמך המחלוקת
במשך שבועות נדחתה שוב ושוב הצגת מסמך עמדות מגובש. בתחילה עוד הייתה שאיפה שמסמך כזה יצא תוך שיתוף והסכמה של כל הגופים והארגונים שמובילים את המחאה, אבל גם זה כבר כנראה לא יקרה.
מסיבת העיתונאים אתמול נועדה, בין היתר, להציג את רשימת הדרישות של ליף לממשלה. על אף שהיא לא הייתה שונה בהרבה מההצהרות הקודמות, הצגתה ללא נוכחות הסטודנטים על השולחן אומרת הרבה.
גם אם מסמכי הדרישות של הקבוצות אינם שונים בהרבה, יש פה אמירה. אם לא על התוכן אז על הגישה. בשונה מליף, הסטודנטים דווקא מתכוונים לפגוש את טרכטנברג ואף להציג בפניו את מסמך העקרונות שלהם כבר בימים הקרובים.
אם שבוע אחד מסתיים בקריאה של המאהל התלאביבי להתפטרותו של טרכטנברג ובשבוע הבא אחריו התאחדות הסטודנטים נפגשת איתו, המשמעות של זה היא אחת - פילוג. גם אם יעלו יחד במוצאי שבת על אותן במות וישאגו למיקרופון את אותן סיסמאות, לפחות חלק מהארגונים שמובילים את המחאה כבר לא מציגים חזית אחידה.
עכשיו נשאלת השאלה מי מחזיק בשאלטר המחאה, והאם בכלל יש גורם אחד כזה. למי תהיה הסמכות לקבל את המלצות טרכטנברג לכשיגיעו, ולהגיד זהו, סוגרים את הבסטה.
שטף ההפגנות האותנטי, קול הצעקה האמיתי של ציבור שלם הפך, באופן לא מאוד מפתיע, למוקד התכתשויות ומחלוקות. גם אם מדובר במחלוקות אידיאולוגיות עקרוניות ואמיתיות, ולא במלחמות על קריירה פוליטית עתידית, ייתכן מאוד שגל המחאה הנוכחי איבד בסיבוב הזה גובה רב. ואת זה רואה גם ומבין כנראה גם ראש הממשלה נתניהו.
עופר חדד הוא עיתונאי במערכת "תכנית חיסכון"