הפואטיקה של הפוליטיקה, הנקמנות והתחמנות של החלונות הגבוהים, תהפוכות הגורל ועוד כמה אלמנטים בעלי מאפיינים של דרמת סבון, יצרו את הקטטה המתוקשרת והעסיסית בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לשר הביטחון אהוד ברק.
אבל הפרט האכזרי מכולם, שמייצר את הדרמה ולוכד את העין, זה שהם פשוט התחלפו. הרודף הפך לנרדף. המדיח נאבק על חייו הציבוריים. הנסיבות הפוליטיות יצרו מצב שאהוד פשוט החליף את אהוד.
אהוד ברק החליף את אהוד אולמרט.
בדיוק לפני שנתיים, אולמרט היה במקום שבו נמצא ברק. בדיוק היכן שמונח הצלב של הכוונת. הוא היה בובת החבטות הלאומית. כולם הלמו בו ללא רחם, בלי למצמץ. זה הפך לספורט לאומי. האיש שכולם אהבו לשנוא. הציבור בישראל, הפוליטיקאים, חבריו למפלגה, חבריו לשעבר, העיתונות, מבקר המדינה וכל מי שסתם עבר בסביבה. מי שהנחית עליו את המכה האחרונה שגלגלה אותו במורד המדרגות הפוליטיות היה אהוד ברק. יושב ראש העבודה שאולמרט ראה בו את גלגל ההצלה לממשלה המתפרקת של אחרי סערת וינוגרד והחקירות.
בדיוק במקום הזה נמצא ברק. הוא עכשיו האיש שכולם נהנים לתקוע לו. העיתונות - על כל מלון בפריז, או חברה של הבנות או סתם הכיבוד במסיבת יום העצמאות. חבריו למפלגה ואלה לשעבר. אם לאולמרט היה את דן מרגלית אז לברק יש את אלדד יניב. אם אולמרט הצליח לריב עם בראון אז ברק הצליח לריב עם שמחון. המבקר שמזמן לא השתתף באיזה מסע ציד רציני אחרי שאולמרט נמלט מהשדה, זיהה את הפוטנציאל באיש מהקומה ה-14 במשרד הביטחון.
אולמרט מכיר את המקום זה היטב. הוא חווה אותו אישית. אז הוא אמר שהוא ראש ממשלה לא פופולרי. ברק גאה מדי אפילו להודות בזה. מי שציפה שאולמרט יגלה אהדה מינימלית לאיש חווה כעת את הסבל הציבורי שלו, התבדה. זה לא חלק מהדי.אן.איי שלו. הוא בא כדי לנסות להחזיר את הסכין שנתקעה בגבו הפוליטי למקומה הראוי בעיניו - לגב של ברק.
הוא רוצה להיות האיש שמנחית הפעם את המכה האחרונה. לכן הוא פתח בהרעשה תקשורתית. בערב יום הכיפורים. יומיים ברק לא יכול היה להשיב. הוא דימם דרך דפי העיתון כמעט בכל סלון בישראל. ואז זה חזר לכותרת הראשית במעריב.
זה רק מתחיל. מצד אחד, אהוד אולמרט הוא כמעט האיש היחיד במדינה שיכול לתקוף את ברק ואנשים עוד יתלבטו במי לתמוך. שניהם לא חביבי הקהל. מצד שני, אולמרט מצויד בכמה כלי תקיפה יעילים. האיש שכינה את קדימה מחנה פליטים רצה להיות פליט בעצמו? אם לא, שיוכיח.
הרמזים על התפקוד הביטחוני הבעייתי בכמה מבצעים רק יעודדו חיפוש בכל מבצעי העבר ויטילו צל על מבצעי העתיד.
המתנחלים, שוב תעלולי ההיסטוריה, שאולמרט גזר את דינם אבל אבו מאזן לא לקח, לא יכלו לצפות למתנה יותר טובה לקראת סוף ההקפאה. הם מחפשים את ברק בנרות.
אם מישהו היה מגיש את התסריט הזה לדרמה פוליטית יומית בערוץ 2 הוא בוודאי היה נדחה בשל חוסר אמינות. חכו לפרק הבא. מיד אחרי הפרסומות. עוד דקה נשוב.
לטורים קודמים של אודי סגל