ערד ניר (צילום: החדשות)
עורך דסק החוץ, ערד ניר | צילום: החדשות

בעקבות הפרסום של בעל הטור המוערך בוושינגטון פוסט אודות ראש שרותי המודיעין של טורקיה, שהסגיר לכאורה את פעילות המוסד נגד אירן לעמיתיו בטהרן, ניתן להעריך שגם המקרה הזה, אם אכן ארע כפי שפורסם, מעיד על הבנה לקויה של גורמי הביטחון בישראל את השינוי שעוברת מי שהייתה בעלת ברית אסטרטגית מהמעלה הראשונה. להתנהלות כזו היה צריך להיערך כי הכתובת הייתה על הקיר.

 רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

כשכבש ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן את השלטון בטורקיה, יחד עם מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמיסטית לפני מעט יותר מעשור, הוא סימן לעצמו מטרה אחת ברורה - להדיר את הצבא הטורקי ממסדרונות הפוליטיקה. הצבא, שהוסמך בחוקה כ"שומר החילוניות" נהג להתערב במערכת הפוליטית, ומשזו לא פעלה לפי מה שהכתיב היה מבצע הפיכות.

בחמישים השנים מאז כונן דויד בן גוריון את הברית האסטרטגית בין המדינות היו תקופות של שגשוג מדיני בין ראשי המדינות, אך תקופות ארוכות יותר של משבר. הברית האסטרטגית ההדוקה שקיימה מדינת ישראל עם טורקיה הייתה בראש ובראשונה ברית בין הצבאות - אחוות קצינים.

זכורות לי מילותיו של רמטכ"ל ישראלי שסיפר על כך שעמיתו הטורקי התנצל על כך שעליו לקצר ביקור בישראל. "אני חייב לחזור הביתה", אמר אז, "אני צריך להחליף ממשלה". גם הנשיא עזר ויצמן אמר כשביקר בטורקיה בסוף שנות התשעים, אחרי בחירות שבהן זכתה מפלגה אסלאמית במרבית הקולות, כי "הצבא יסדר את העניינים". כשארדואן עלה לשלטון הוא טמן שלל מלכודות לקצינים ומנע מהם "לסדר את העניינים".

טורקיה מגנה את הבנייה ביו"ש (צילום: רויטרס, חדשות)
ראש ממשלת טורקיה, ארדואן | צילום: רויטרס, חדשות



בישראל התעלמו מהסימנים והמשיכו להאמין בקצינים. אחרי תקרית דאווס שבה התפרץ ארדואן על הנשיא פרס (במהלך דיון שאותו הנחה דיויד איגנשיוס בעל הטור מהוושינגטון פוסט שפרסם בשבוע שעבר את הדברים) ולפני תקרית המרמרה אמר שר החוץ אחמט דאבוטולו בריאיון בלעדי לחדשות 2: "אין יותר ברית אסטרטגית בין המדינות - אין לכם תנאים מועדפים". בישראל לא שמעו את הדברים, אלא המתינו ל"שובם של הקצינים". אלה לא שבו ו"סידרו את העניינים". גם כשמשט המרמרה יצא לדרכו למרות הפצרות הישראלים.

כשהחליטה ממשלת ישראל שלא להיענות לדרישות הטורקים, אחרי ההשתלטות וההרג על המרמרה, היה עליה לשקול את המשמעות הרחבה של החלטה כזו. היה עליה "לקפל" מיד את הפעילות הביטחונית המוכרת שנעשתה מטורקיה ולקחת בחשבון ש"חשיפות" של פעילות ביון לא יתקבלו יותר בהבנה. אפילו לא בשתיקה.

למי ששכח את המפה, הגבול בין טורקיה לסוריה משתרע על פני כ-800 קילומטרים, אורך הגבול בין טורקיה לאירן 500 קילומטרים, ובין טורקיה לעירק כ-300 קילומטרים - ואלה רק שלוש מבין שמונה המדינות שטורקיה חולקת עימן גבול. לפני המרמרה, כשהתגלו בדרום טורקיה מיכלי דלק נתיקים של חיל האוויר הישראלי, אחרי הפצצת הכור הסורי בדיר א-זור, נקראה מי שהייתה אז הממונה בשגרירות ישראל, שרון בר-לי, ל"שיחת נזיפה" במשרד החוץ באנקרה.

את הדרך שבה הגיבה אנקרה אחרי המרמרה חשף דיוויד איגנשיוס בוושינגטון פוסט. אז מי שחושב שאסור היה כלל להתנצל או שנכון היה לחכות שלוש שנים, שיזכור שלכבוד יש מחיר.