בעוד 17 ימים ייפגש בנימין נתניהו עם ברק אובמה ויאמר, את מה שאנחנו כעיתונאים מבינים: שיש יתרון לתאריך שנקבע, כיוון שכשיש תאריך - יש חובה להחליט.
כשצוות נתניהו פותח את המגירות של ציפי לבני ואבו עלא, או בדימוי אחר, מאוורר את המצעים של ציפי לבני ואבו עלא, הם מגלים באנאפוליס דברים טובים ודברים רעים: דבר טוב למשל הוא שכל זמן שיש את תהליך אנאפוליס, אין יוזמה חיצונית אחרת.
דבר רע שגילו, הוא שכבר שם לא רק שהפלסטינים לא רצו להכיר בישראל כמדינת העם היהודי, הם עמדו על כך שישראל תוגדר מדינה רב לאומית, עמדה שאליה ציפי לבני התנגדה. עוד למשל הם התנגדו לחתום על סיום כל התביעות נגד ישראל במקרה שתיסוג לקווי 67, אלא רק לאחר הנסיגה הם יסכימו אולי לסיום התביעות.
הבעיה של נתניהו היא פוליטית, הוא מנסה כרגע לגבש רוב בממשלתו ובמפלגתו ליוזמה מדינית. בעיה יכולה להיווצר עם בני בגין. השר ישראל כץ אמר לחבריו: אחרי שנאמץ את היוזמה המדינית, רק בני בגין ימשיך לקבל את תמיכת הפייגלינים.
לכן כאשר אהוד ברק אומר שנתניהו צריך להחליט בין להיות בגין או שמיר, הוא קצת טועה. ביבי צריך וכנראה החליט להיות בגין האב ולא בגין הבן.