רק שלשום הורידו אנשי הלשכה של שר הביטחון את התמונות מהקיר וארזו אותן בארגזים. עד אותו רגע אף אחד, גם לא הקרובים ביותר, לא האמין שהוא באמת הולך.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ניר דבורי
יש לו אוסף של מאות קריקטורות בהן הוא מככב והופיעו בעיתונים בארץ ובעולם. במהלך השנים עזרו לו אנשי לשכתו לגבש אוסף מרשים, מסגרו ותלו על הקיר. ברק , כשנחה עליו הרוח כך אומרים, נהנה לראות את הקריקטורות, יש לו חוש הומור. אחת הוא אהב יותר מכולן - זו הלועגת דווקא לציפי לבני.
היום יהיה יומו האחרון של אהוד ברק במשרד הביטחון. הוא משלים שש שנים במשרד הכי חשוב במדינה. בתקופה מהמורכבות שידעה ישראל. זה לא עוד פוליטיקאי שמסיים תפקיד. אהוד ברק, כך נראה, מסיים הפעם 55 שנים של שירות במערכת הביטחון והשירות הציבורי - רמטכ"ל, שר ביטחון וראש ממשלה.
מ"אביב נעורים" ל"עמוד ענן"
מה הוא לא עשה ואיפה הוא לא היה: מ"הברונטית" במבצע "אביב נעורים של סיירת מטכ"ל והצנחנים בביירות של שנות ה-70, דרך אסון צאלים ב' כרמטכ"ל, היציאה מלבנון כראש ממשלה עם האינתיפאדה השנייה. בזמן כהונתו כשר ביטחון תקף חיל האוויר, על פי דיווחים זרים, את הכור הסורי, וצה"ל יצא מבצע עופרת יצוקה ולמבצע עמוד ענן.
ברק היה גם "איש הקשר" לאמריקנים, בימים שנתניהו ושר החוץ שלו ליברמן כמעט מוקצים מחמת מיאוס בעולם בכלל ובוושינגטון בפרט.
ברק היה מי שידע לפייס, לרתום, לסדר ולהרגיע. וגם לגייס סכומי עתק בפנטגון לפרויקטים אסטרטגיים עבור המדינה: "כיפת ברזל", "שרביט קסמים" וה"חץ" - מערכת ההגנה הרב שכבתית, שהייתה בבת עינו של השר. זה רק חלק ממה שניתן לספר.
קשה להסביר את הפער בין התיעוב לו זכה מן הציבור וממרבית הפוליטיקאים שעבדו לצדו לבין העובדה שלמרות הכול הוא נתפס כ"מר ביטחון" ו"המבוגר האחראי" בממשלת נתניהו.
יש מי שזוכר לילות בהם באו אליו כולם, כן גם ראש הממשלה, ברגעים דרמטיים, שיכלו לסבך את המדינה ולדרדר את המזרח התיכון לעוד סיבוב של אש, לקבל עצה לסייע בבחירת החלטות נכונות, שמנעו הסתבכויות צבאיות ומדיניות.
צופה מלמעלה
מעטים כמוהו מבינים לעומק את מערכת הביטחון. את המערכת המדינית , השילוב ביניהן. יכולות הצבא והמשמעויות האסטרטגיות השונות הכרוכות בניהול המדינה המסובכת הזאת שנקראת ישראל.
הבעיה שלו הייתה, כך מספרים, שלא ידע להקשיב. שזלזל בסובבים אותו וידע להראות את הגב כשכבר לא היה צריך אותך. הוא ידע לפרק שעונים ןלפרוט על פסנתר, והתמקם בראש מגדל ראוותני. אפילו, כך לוחשים מי שביקרו אותו בדירה הפאר, היה לו טלסקופ בחדר השינה, ושם נהג שר הביטחון לתצפת על העיר הרחק מלמעלה.
דווקא בשנים האחרונות הוא הצליח לגבש סביבו צוות נאמן ש"רץ" איתו דרך ארוכה: יוני קורן, ראש המטה, וברק סרי יועץ התקשורת. ודווקא הלשכה שלו לא ידעה זעזועים. הוא אפילו השכיל לעבוד יחד עם צמרת הצבא. גם עם ראש הממשלה רקם יחסים קרובים.
יש שיאמרו שהכול אינטרסים. אחרים יגידו שאהבו לשתות יחד ולעשן כמה סיגרים, אבל ביבי סמך עליו, הוא ידע שברק מסדר לו שקט בחזית הביטחונית, והיה לכך משקל משמעותי.
ברק גם ידע לנווט בנבכי תקציב הביטחון ולשמור על הצבא, רק בשני תחומים לא הצליח לשכנע את נתניהו להתקדם: לסיים כבר את הברוגז עם הטורקים ולקדם את המו"מ עם הפלסטינים. ואז הגיעה פרשת הרפז.
הקש ששבר
הסכסוך העקוב מדם, נוטף האגו והאמוציות, היה, כך מספרים, אולי ה"קש ששבר". הכול כבר נכתב, כמעט, על הפרשה. ברק, למרות שיצא טוב יחסית מדוח מבקר המדינה, סיים את האירוע הזה חבול, עייף אבל יותר מכך מאוכזב. מאוכזב ממערכת המשפט, מהיועץ המשפטי, מהפרקליטות, מהמערכות והמוסדות שהצליחו, כך נראה, להתיש אפילו אותו. המאבק הזה גבה ממנו כוחות רבים ופשוט, מספרים מקורבים, נמאס לו.
מול בני גנץ ידע לעבוד תוך כבוד הדדי. בסביבתו אומרים שהרמטכ"ל פשוט ידע את מקומו בהיררכיה. עמד על שלו אפילו התווכח כשצריך, אבל לא ערער על החלטות שר הביטחון.
זה אפשר לייצב את הצבא לאחר הסכסוך עם גבי אשכנזי, לבנות מטכ"ל שעובד ולהחזיר את השקט בצמרת. הרבה מאוד מבצעים מיוחדים בוצעו בתקופה הזו, רובם בחשאי, חלקם מדווח בתקשורת הזרה. ברק היה זה שאישר - גנץ זה שביצע. וגם ההכנות לקראת העימותים שבדרך ובניית הכוח הצבאי אל מול השינוי הגדול במדינות השכנות.
מה יעשה המבוגר האחראי?
ועכשיו הוא בונה תכניות. בלילות כבר החל ללמוד ביולוגיה ותורת האבולוציה בקורסים מיוחדים שלקח באוניברסיטת סטנפורד. לא צריך לדאוג לו. הוא ימצא את מקומו.
הוא השקיע בחברות בינ"ל, ייעץ לתעשיות ביטחוניות, ואפילו זכה לקיטונות של ביקורת על כך שכשר ביטחון פעל שלא בהתאם לנורמות ציבוריות המצופות משר, לא מסר את כל המידע שנדרש ממנו ובכך לא אפשר לבדוק את כל הזיקות העסקיות שלו ולמנוע חשש מניגוד עניינים - כך קבע מבקר המדינה בדוח מיוחד.
אז מה באמת יעשה ברק? האם הוא באמת הולך הביתה? האם באמת יתמקד ב"לעשות לביתו"? אף אחד לא באמת יודע. במדינה כמו שלנו "אף פעם על תגיד אף פעם". מי יודע מתי יידרש שוב מר ביטחון, המבוגר האחראי, לבוא שוב ולסייע. והרי לבקשה כזו מי יכול לסרב.