נשיא ארה"ב ברק אובמה דחה בפועל את התקיפה בסוריה כאשר ביקש את אישור הקונגרס לפעולה הצבאית. בכירים בצמרת הביטחונית בארה"ב אמרו כי אובמה היה יכול לתקוף גם ללא אישור הקונגרס, אך רצה לקבל תמיכה חיצונית למעשיו. לאור הפנייה לקונגרס, פנינו אל ד"ר אודי זומר, מומחה לפוליטיקה אמריקנית מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, על מנת להבין מה צפוי לאובמה בקונגרס, ומדוע בכלל פנה לאישורם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מתי הקונגרס יתכנס? האם יש סיכוי להקדמת התהליך?
הקונגרס ייתכנס בעוד שבוע, ב-9 בספטמבר. הסיכוי להקדמת התהליך הוא קלוש עד לא קיים. האמריקאים לא משנים כל כך מהר את הפרוצדורות, ובהינתן שהנשיא מעוניין גם לקנות זמן בשביל להתקדם בזירה הבינ"ל, לא בטוח שמבחינתו יש דחיפות. אובמה גם אמר שלפי המערכת הביטחונית, אין הבדל בין תקיפה היום, עוד שבוע או בעוד חודש. לכן אין באמת סיבה להקדים - זה לא שמישהו הולך לתקוף את ארה"ב בפצצת אטום מחר. אין הצדקה לכנס את הקונגרס למליאה מיוחדת מוקדם יותר - לא מבחינה פרוצדוראלית, לא מבחינה אסטרטגית ולא מבחינת התרבות הפוליטית האמריקנית.
כמה זמן הדיונים צפויים לקחת? איך ההליך יתבצע? האם צפויות לו בעיות?
הרבה מהדברים ייקרו מאחורי הקלעים, ולמעשה כבר החלו - מזכיר המדינה, ג'ון קרי, ומזכיר ההגנה. צ'אק הייגל, כבר התבקשו על ידי הנשיא ליצור קשר עם מנהיגים מבין צירי הקונגרס. לאובמה אין שליטה בבית המחוקקים. בסנאט - הבית העליון - יש רוב לדמוקרטים, אבל בבית התחתון - בית הנבחרים - למתנגדיו הרפובליקנים יש רוב. יו"ר הבית התחתון ג'ון ביינר שלח לאובמה לפני מספר ימים מכתב מפורט עם שאלות ענייניות בנושא הפעולה הצבאית המתוכננת, הצעדים והמימון למהלכים.
חשוב להבין שאובמה התקשה להעביר צעדים פשוטים יותר בקונגרס בשנים האחרונות, בעיקר בבית התחתון. בנוסף לכך, יש מספר נושאים משמעותיים שיהיה עליו להעלות בקונגרס בתקופה הקרובה - ביניהם העלאת תקרת החוב הלאומי, רפורמה בהגירה ועוד. ברור שיהיו לו קשיים בתהליך. יש סנאטורים דמוקרטים שהודיעו כי יתנגדו למהלך, וגם סנאטורים רפובליקנים שהיו יכולים לתמוך באובמה - כמו ג'ון מקיין - יצאו נגד תכנית התקיפה. לסנטורים הניציים במפלגה הרפובליקנית, התקיפה המוגבלת שאובמה מציע לא מספיקה. במפלגה הזו יש גם פלג של צירי קונגרס שמעדיפים להנמיך את המעורבות האמריקאית מעבר לים. גם במפלגתו שלו, אובמה מודע לנטייה הדמוקרטית היונית להימנע משימוש בכוח צבאי.
בשנת 2003 הוציאו שני הבתים - התחתון והעליון - "החלטה משותפת" בנוגע לתמיכה בפעולה הצבאית בעירק. ייתכן שזה מה שיקרה גם הפעם, אם כי בטווח הקצר אין לזה חשיבות רבה מבחינת יכולותיו של אובמה. כמו בלוב ב 2011, אובמה יכול לצאת לפעולה מוגבלת בסוריה בלי תמיכת הקונגרס. על פי עוזריו של אובמה, בטווח הארוך היכולת לעבוד עכשיו בשיתוף פעולה עם הקונגרס עשויה להיות משמעותית. היא תאפשר לאובמה להתמודד בעתיד עם אתגרים אפשריים גדולים יותר במזה"ת - לדוגמא, במקרה של התמודדות עתידית עם איראן.
האם מרגע האישור אובמה יוכל לתקוף מיידית?
אובמה יכול היה לתקוף מיידית עוד לפני האישור. לאישור אין הרבה משמעות במובן הזה. היסטורית, זה חד משמעית נכון - אובמה יכול לפעול צבאית בלי אישור הקונגרס. הסעיף הראשון בחוקה האמריקנית מגדיר את היכולות והסמכויות של הקונגרס, וקובע כי לקונגרס יש יכולת להכריז על מלחמה. הסעיף השני בחוקה מגדיר את סמכויות הנשיא, הכוללות גם את היותו המפקד העליון של כוחות הצבא. פרשנויות חוקתיות רבות נכתבו על ההתנגשות בין הסעיפים הללו, אבל בסופו של דבר כוחו של הנשיא האמריקאי רק הלך וגדל, למימדים שהאבות המייסדים, אלה שכתבו את החוקה, לא תיארו לעצמם בחלומותיהם הפרועים ביותר. הדבר נכון במיוחד בהקשר למדיניות החוץ האמריקאית, שם הדומיננטיות של הנשיא ברורה במיוחד.
בפועל, המלחמה האחרונה בה נעשה שימוש בסמכות החוקתית הזו של הקונגרס הייתה מלחמת העולם השנייה - מאז ארצות הברית הייתה מעורבת בעוד מלחמות שלא עברו אישור חוקתי של הקונגרס. הקונגרס לא באמת מגביל את הנשיא - בשנות ה-50 פתחו במלחמת קוריאה בהוראת הנשיא טרומן גם בלי אישור הקונגרס ויש דוגמאות רבות נוספות. ב-1973 העבירו חוק שמאפשר לקונגרס יכולת פיקוח, אך גם זה לא שינה את התמונה בצורה משמעותית. במקרים בהם הקונגרס אישר יציאה למלחמה, כמו במקרה של הנשיא בוש האב בעיראק, האישור היה במתכונת של חוק. עם זאת, אם אובמה יפסיד בקונגרס, הוא יהיה הנשיא הראשון לפחות מאז מלחמת העולם השניה, שמפסיד הצבעה בקונגרס בנושא שימוש בכוח צבאי. זה יכול להיות משמעותי מבחינת ההשלכות על יכולותיו, ועל יכולות יורשיו בתפקיד, להנהיג כמפקד העליון של הכוחות המזויינים.
אם אובמה יכול היה לפעול צבאית בלי אישור הקונגרס, למה הוא התעקש על האישור בניגוד לדעת חלק מבכיריו?
מהותית אובמה לא באמת צריך את זה. זה מהלך אסטרטגי של אובמה שנובע מהמגבלות שלו מבית ומחוץ. מבית, הקונגרס מפולג ואופוזיציוני לצד דעת הקהל שמתנגדת לפעולה צבאית. מבין כל הפעולות הצבאיות שארצות הברית נכנסה אליהן בעשורים האחרונים, סוריה הכי פחות פופולרית בקרב הציבור. סקר מכון גאלופ מראה ש 42% בלבד מתוך הציבור האמריקאי תומך בפעולה כזו. מבין הפעולות הצבאיות שלא זכו לתמיכת הציבור, כמו בקוסובו או בהאיטי בשנות ה 90, זו הפעולה הכי לא פופולרית. אפילו הפעולה המוגבלת והלא אהודה בלוב זכתה ל- 47% תמיכה בדעת הקהל. למרות הבטחות אובמה לפעולה ממוקדת, מוגדרת וללא מגפיים על הקרקע - הציבור לא רואה באופן חיובי את הפעולה. אחרי שתי מלחמות רחבות היקף בעיראק ובאפגניסטן, הציבור עייף.
האילוצים מחוץ נובעים ממספר מעגלים: המעגל הראשון הוא מה שקורה בסוריה. האמריקנים, כולל הגנרל דמפסי, דיברו על כך שאין למעשה עם מי לשתף פעולה בסוריה, כי אף צד לא יכול להביא את הניצחון. המעגל השני הוא המעגל הקרוב לסוריה - ישראל, לבנון ועירק. ארה"ב מעוניינת לשמר את הדומיננטיות שלה ולהגן על האינטרסים שלה במזרח התיכון. החל מיציבות, דרך מניעת הפצת נשק לא קונוונציונלי ועד מניעת מדינות כושלות שיהוו מקלט לטרוריסטים, האינטרסים האמריקאים באזור הם מרחיקי לכת. בנות הברית האמריקניות - ישראל, ירדן וטורקיה - גם הן שיקול משמעותי.
מעגל נוסף, שמעסיק את האמריקאים הוא המעגל הגאו-אסטרטגי במזרח התיכון - זהו המאבק להגמוניה אזורית בין השיעים לסונים. המאבק הזה מתנהל בין השאר בזעיר אנפין בסוריה, כאשר מצד אחד המשטר נתמך על ידי איראן ומהווה חלק מהציר טהרן-דמשק-חיזבאללה, ומצד שני המורדים נתמכים בידי סעודיה, שהיא בת ברית מרכזית של האמריקאים באיזור. המעגל הרחב ביותר כמובן הוא ארה"ב ומדינות המערב אל מול רוסיה וסין. הבריטים שינו כיוון, וההצבעה בפרלמנט הבריטי לא רק פוגמת ביכולתו של ראש הממשלה קמרון לקדם את מטרותיו, היא גם פוגעת בבברית הטרנס אטלנטית ההיסטורית עם ארה"ב, שהתקיימה בצורתה הנוכחית מאז מלחמת העולם השנייה. הפרלמנט הבריטי אמר לאמריקאים - "אתם לבד".
אפשר להסתכל על זה כמשחק "סכום אפס" - ארה"ב ורוסיה נלחמות על הגמוניה במזרח התיכון, ומה שאחת מרוויחה השנייה מפסידה ולהיפך. למול התפיסה הזו ניצבת התפיסה הליברלית, לפיה מדינות העולם יכולות להימנע ממשחק סכום אפס על ידי שיתוף פעולה דרך מנגנונים ומוסדות שמיועדים לכך כגון האו"ם ובית המשפט הפלילי הבינלאומי. אם היה אפשר להעמיד את אסד לדין, זה היה אחרת, אבל זה נתיב בעייתי, כי שאר המדינות לא משתפות פעולה ואובמה נותר לבד במערכה. רוסיה וסין הכשילו גם את הניסיון של הנשיא האמריקאי לזכות לתמיכת מועצת הביטחון של האו"ם בפעולה צבאית.
אובמה מנסה לבנות קואליציות מבית ומחוץ. אפשר לדמות את מה שהוא עושה לשחקן שח-מט שמשחק מספר משחקים בו זמנית. ברמה הבינלאומית הוא ינסה לבנות קואליציה שתתמוך בפעולה שתבסס את המנהיגות האמריקאית כמנהיגת נורמות במערכת הבינלאומית וכמענישה את אלו שמפירים אותן, כפי שעשה משטרו של אסד בצורה בוטה כאשר עשה שימוש בנשק כימי. ברמה הפנימית, אובמה ינסה לבנות קואליציה בשני הבתים של הקונגרס, ובשליטה דו מלפגתית רחבה ככל שניתן, על מנת לקבל לגיטימציה לפעולה ועל מנת, אולי, להשיג הישגים נוספים גם בזירה הפנימית בטווח הקצר בהקשר לרפורמת ההגירה, וגם בזירה הבינלאומית בטווח הארוך יותר, לדוגמא, בעימות אפשרי מול איראן.
המתקפה בסוריה מתעכבת - הסיקור המלא:
אסד: איומים לא ישנו את דרכנו; קרי: "הוכחות לשימוש בגז סארין"
המורדים בסוריה נגד אובמה: "נכשלת כמנהיג"
רה"מ נתניהו מגיב על דחיית התקיפה: "ישראל שלווה ובוטחת בעצמה"
לבד, בתום הליכה: ההחלטה של אובמה
משדר מיוחד: התקיפה האמריקנית בסוריה מתעכבת
סגן ראש ממשלת סוריה: "הצהרת אובמה חשפה את חולשתה של ארה"ב"
מנהיג הרוב בסנאט תומך בתקיפה; ההצבעה - בשבוע הבא
לקראת תקיפה: נמשכת חלוקת ערכות המגן
חיזבאללה: לא נתקוף את ישראל אם ארה"ב תפעל בסוריה
דיווח: אסד ובכירי משטרו מסתתרים בבונקר תת-קרקעי
האו"ם: "דרוש זמן לניתוח העדויות מסוריה"
בבית הלבן בטוחים: הקונגרס יאשר את התקיפה
רמטכ"ל אירן: "אם סוריה תותקף - ישראל תעלה באש"
המורדים: "ננצל את התקיפה האמריקנית"
פוטין: "אסד השתמש בנשק כימי? שטות גמורה"
אסד הבן: "כל כך רוצה שארצות הברית תתקוף כבר"
ספינה אמריקנית שישית הגיעה לאזור
אובמה מהסס: "לא החלטתי אם לתקוף בסוריה"
הערכה: פעולה בסוריה תוך 48 שעות
בדרך לתקיפה: "ההיסטוריה תבחן אותנו"
האו"ם: ייקח זמן לנתח את הראיות
חמנאי מזהיר את ארה"ב : "תקיפה בסוריה תמיט אסון על האזור"
בכיר בצבא סוריה: 'אם דמשק תיפגע - תל אביב תיפגע"
נתניהו על סוריה: "אם נזהה ניסיון לפגוע בנו, נגיב בעוצמה"