סעודיה זו תחרות אסטרטגית שישראל חייבת לנצח בה. בשנה וחצי האחרונות כל המערכת המדינית-ביטחונית עבדה בה - להביא את סעודיה להכריז על נורמליזציה עם ישראל.

הלבנה המרכזית בחומת הבידוד של איראן עומדת ליפול - ולאיים על הקואליציה שישראל וארצות הברית ניסו לבנות מולה. ההכרזה על חידוש היחסים הבילטרליים בין איראן לסעודיה היא מכה קשה למדיניות האמריקנית-ישראלית באזור.

תחת מטריה אמריקנית בנתה ישראל ארכיטקטורה אזורית – שיתופי פעולה מודיעיניים, ביטחוניים וכלכליים עם מדינות המפרץ, ושיאם ב"הסכמי אברהם", ומיד אחריהם התקרבות לעומאן ובחריין. הדובדבן של המהלך - המאמץ "להביא" את סעודיה.

איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים (צילום: רויטרס)
איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים | צילום: רויטרס

ישראל ביצעה כמה עסקאות נשק עם האמירויות, ובין היתר פורסמו תמונות של סוללת "ברק 8" באבו-דאבי,  שהוצבה בה כדי להגן מפני מתקפות המל"טים המתאבדים האיראניים. נערכו סדרה של תרגילים צבאיים באוויר ובים עם מדינות המפרץ, וגם סעודיה ובחריין השתתפו בהם. האמריקנים הגבירו את הקשב שלהם לאזור, וזה היה אחרי שיחות שכנוע ישראליות.

בביקור ביידן באזור הצליחה ישראל להסיט מעט את הסעודים מהפזילה לאיראן – בין היתר עם סגירת הסכם האיים בים האדום, סנאפיר וטיראן, מול חופי מצרים. בעיקר, קמה ונבנתה מערכת הגנה אווירית אזורית המשותפת למדינות המפרץ, שאוגדו תחת הצי החמישי האמריקני.

אבל מתברר הסעודים הרגישו שהאמריקנים נטשו אותם. ממשל ביידן לא שחרר את הכעס על חיסול העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י, ובלם סיוע צבאי דחוף שהסעודים ביקשו באמצעות מערכות הגנה אווירית, בייחוד אחרי תקיפת מתקני הנפט של חברת ארמקו, חברת הנפט הלאומית של סעודיה, באמצעות מל"טים שהמריאו מתימן, ב-14 בספטמבר 2019.

במערכת הביטחון – מוסד ואמ"ן, וגם במשרד החוץ, התריעו על מהלך ההתקרבות הסעודי לאיראן. ההתרעה הייתה שהם בחרו "ללכת מזרחה", בעיקר בשל אכזבה ותקיעת אצבע בעין של האמריקנים, לא בטוח שהיה כאן מי שיקשיב. הסעודים חשו שארצות הברית אינה רוצה להגן עליהם, וגם בישראל נזהרו מאוד מלמכור לסעודים "כיפת ברזל".

הסכם חידוש היחסים בין איראן וסעודיה, בתיווך סין (צילום: רויטרס)
הסכם חידוש היחסים בין איראן וסעודיה, בתיווך סין | צילום: רויטרס

כששר ההגנה האמריקני לויד אוסטין ישב השבוע עם שר הביטחון גלנט וראש הממשלה נתניהו, השיחה לא עסקה רק באיראן. הצדדים דנו גם בפלסטינים ובדמוקרטיה. כך היה גם בשיחות עם היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן. הישראלים שמעו שם שהקשב וההשקעה האמריקנית שלהם לא באמת באזור שלנו (יש להם את אוקראינה וסין על הראש)  - והבינו: אנחנו בבעיה.

אפשר להעריך שהסעודים ראו לאן זה הולך, אולי אמרו לעצמם שאם הממשלה הקודמת לא הצליחה להסיט מספיק מבחינתם את הקשב האמריקני לאזור, והגרעין האיראני רץ קדימה באין-מפריע, אז קשר עם איראן יעזור להם יותר מארכיטקטורה ישראלית-אמריקנית. הרי איראן כבר היום היא כמעט מדינת סף-גרעינית. יש תחרות והיא עוד תימשך - והם ראו לאן נושבת הרוח האמריקנית.

נתניהו לא יכול להתחמק: אם ישראל לא תילחם על סעודיה, הוא עלול להיות זה שחתום על ההפסד. הוא צריך לעבוד רק בזה. הוא היה צריך להיות בוושינגטון, באמירויות ובקטאר, אבל בינתיים כולם דחו אותו בשל מהלכים שנתפסו על ידי כולם כקיצוניים - מהר הבית ועד חווארה.

הכשב''מ המשותף (צילום: התעשייה האווירית)
כלי שיט בלתי מאויש (כשב"מ) מתוצרת משותפת לישראל ולאיחוד האמירויות | צילום: התעשייה האווירית

עכשיו השאלה הגדולה היא מה תהיה ההשפעה של זה גם על האמירויות, שמתעניינת במערכות נשק ישראליות - בדגש על מערכות הגנה אווירית כמו פיתוח הלייזר הישראלי, ויש עימה שיתוף פעולה ישראלי רחב ואיתן. מה תהיה ההשפעה על קטאר?

בסוף, סעודיה היא המעצמה המפרצית הגדולה ביותר. הנורמליזציה איתה חשובה, וכבר התחלנו לבנות איתם ארכיטקטורה ביטחונית משותפת שנמצאת בחיתוליה - בהגנה אווירית, עם כמה יירוטי מל"טים מוצלחים, בים - בהגנה על נתיבי הסחר הימיים במפרץ הפרסי, ובמודיעין. יהיה רע ומסוכן לישראל לאבד את הקשר לסעודים, וזו משימת הענק חשובה עבור נתניהו עכשיו.