הסכמים מדיניים על סימון גבולות הם בדרך כלל התפתחות חיובית, אבל הבעיות עם ההסכם על סימון הגבול הימי עם לבנון (סליחה, חיזבאללה) הן רבות. בפועל, נוכח איומי ארגון הטרור ותמורת שקט קצר טווח, ישראל מודה שעמדת לבנון במשא ומתן הייתה צודקת בכל מרכיבי אי-ההסכמות, שהרי לו היו תביעות ישראל מוצדקות אין להעלות על הדעת שהיא הייתה מוותרת עליהן. ישראל גם טוענת שההסכמה שהושגה עונה על כל צרכיה הביטחוניים, המדיניים והכלכליים. מישהו, אם כן, יכול להסביר מדוע התווכחנו עשר שנים?
- מתקרבים לחתימה: ההסכם עם לבנון הונח על שולחן הכנסת
- לפיד במסיבת עיתונאים: "התעמולה נגד ההסכם רעילה"
- לא היה כדבר הזה בתולדות הפוליטיקה הישראלית | אמנון אברמוביץ'
- לחיזבאללה יש סיבה טובה לברך על ההסכם בין ישראל ללבנון | עמוס גלעד
- ישראל מתפשרת מול לבנון, אבל לדבר אחד אסור להסכים | עמוס ידלין
בהנחה שבכל זאת היה היגיון כלשהו בעמדה הישראלית לאורך השנים, כולל תחת ראש הממשלה בנט, הרי שהמכירה הכללית הזו מציגה את ישראל באור שלילי פעמיים: הן כמי שמוכנה לוויתורים מרחיקי לכת נוכח איומי טרור והן כמי שאיננה מאמינה בעצמה ומסתמכת על ערבויות אמריקניות כדי להגן על האינטרסים שלה מול שכנותיה. חולשות אלו עלולות להדהד בעתיד באמצעות איומי טרור נוספים על ישראל ומינוף הרעיון של הערובות האמריקניות גם בהקשר הפלסטיני, כפי שניסה ממשל אובמה לעשות לפני פחות מעשור.
מה שהניע את הממשלה להזדרז לקדם את ההסכם היה לחץ הזמנים הקשור לסיום כהונתו של נשיא לבנון, הבחירות המתקרבות, הצורך לעמוד בהתחייבויות לחברת אנרג'יאן כדי להימנע מתשלום קנסות והלחץ של הממשל האמריקני, הדבק באמונה שקיימת ישות מדינית עצמאית הנקראת לבנון והיא חלופה לחיזבאללה, ולכן יש לחזקה. מעל הכול עומד החשש ממימוש איומיו של נסראללה לפגוע בכריש ובאסדות הפקת גז נוספות. אלה סיבות המצדיקות ויתורים אם אין בידינו להרתיע את חיזבאללה, אבל כיוון שחלקן אינן מובהקות, וככל הנראה יש ביכולתנו להרתיע את חיזבאללה, מאמצת הממשלה במקומן מספר טיעונים מפוקפקים: מדובר בהסכם מצוין המבטיח את כל צרכינו, שדה "כריש" נשאר בשטחנו, המצופים נותרים במקומם, חשוב לנו לשפר את כלכלת לבנון על חשבוננו, חיזבאללה לא יפיק תועלת מההסכם ואנו נוכל לאיים על אסדת קידוח ומתקני הפקת גז השייכים לחברה צרפתית כדי להרתיע את חיזבאללה. נו, באמת.
איש לא טען שכריש איננה בשטחנו, הסטטוס-קוו בנושא המצופים לא השתנה מאז שהוצבו ולא עמד בסכנה, השיפור בכלכלת לבנון – אם יימצא גז בשדה קאנה – יקרה רק בעוד שנים רבות, כשבינתיים היא תמשיך לנסות לפתור את המחסור בנפט באמצעות אספקה מאיראן בתיווך חיזבאללה, לבנון היא מזמן לא באמת מדינה וגורם הכוח העיקרי בה הוא חיזבאללה ולא ידוע מי יחליף את הנשיא עאון, אם בכלל יימצא מחליף.
למעשה, ראש הממשלה לפיד ושר הביטחון גנץ הודו בנאומיהם ביותר מחצי פה, כי בראייתם, ובמשתמע גם בראיית גורמי הביטחון עליהם הם נסמכים לכאורה, אין לישראל מענה טוב לאיום של נסראללה. לכן, אם כך, היא מעדיפה לוותר על אזור בים שהיא הכריזה עליו כמים טריטוריאליים שלה, קרי כשטח ריבוני שלה, ועל חלק מהמים הכלכליים שהיא טענה לחזקה בלעדית בהם, באופן שמשמעותו הכלכלית עלולה להיות ויתור על הכנסות עתידיות בהיקף של כמה מיליארדי דולרים, כדי להימנע מעימות עם חיזבאללה ולאפשר הפעלה שקטה של שדה כריש באופן מיידי וללא הסלמה.
הערכתה או תקוותה של הממשלה (ושל גורמי הביטחון?) היא שבעקבות ההסכם, חיזבאללה יאבד את התירוץ להפעלת כוח נגד ישראל ואנחנו נוכל לשגשג כלכלית. אולם מה שקרה הוא שבניגוד לרצוננו, סיפקנו לחיזבאללה (ולאיראן פטרוניתו) תירוץ מצוין לביסוס הטענה שלו שהוא "מגן לבנון" ושכוחו הצבאי ותעוזתו הם המבטיחים את קידום האינטרסים של לבנון מול ישראל. בכך לא רק שפגענו בתקוותיהם של המוני לבנונים לשנות את מצבם, אלא עוררנו אצלו את התיאבון להמשיך ולאיים על ישראל. זאת, לאחר 16 שנים בהן היה מורתע והתמקד בבניין הכוח, שאיפשר לו את ההישג הנוכחי בלי שירה אפילו רקטה אחת. סביר שבעתיד הלא רחוק, ובמיוחד אם יאותגר שוב מבית, חיזבאללה ימצא עילה חדשה לאיום על ישראל (לא חסרות כאלה, למשל הטיסות של חיל האוויר בשמי לבנון לצורך איסוף מודיעין, חוות שבעא). מה נעשה אז?
להקרנת החולשה הזו עלולה להיות מחירים גם בכל הקשור לדימויה של ישראל באזור. "הסכמי אברהם" ניזונו במידה רבה מההבנה שישראל היא הגורם העיקרי המעז לפעול נגד איראן וגרורותיה, בעיקר בסוריה. ההתקפלות הישראלית (והאמריקנית) מול חיזבאללה סביב ההסכם עלולה להיתפס כביטוי של חולשה. בנתונים אלה עלול ההסכם להזין את מגמת ההתפייסות עם איראן המתפתחת לאחרונה במדינות המפרץ.
לסיכום, מי שמבקש שקט קצר-טווח יכול לראות בהסכם הישג. מי שמביט מעבר לטווח הזמן המיידי צריך להכיר במשמעויות הבעייתיות שלו ולהתכונן להתמודד איתן. בראש ובראשונה עלינו לפעול מיידית לקידום המענה מול חיזבאללה, כך שנשתכנע כי ביכולתנו להרתיע אותו, שאם לא כן יגברו הסיכויים שהוא ינסה למנף את חוסר הביטחון שלנו להישגים נוספים.
>>> תא"ל במיל' יוסי קופרווסר הוא ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, משמש כחבר בתנועת 'הביטחוניסטים' וחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה