הצבא האיראני ערך תמרונים גדולים על גבול שתי המדינות במסר של איום, שכלל אפילו תרגילים שכוללים פריסת גשרים לצליחת נהר ארס, המהווה קו הפרדה בין שני הצדדים. מנגינת הרקע לתנועת הכוחות הייתה סדרה של הצהרות מפי מפקדי "משמרות המהפכה", כי לא ישלימו עם "בסיסים ישראליים" הפועלים נגדם, כביכול, מתוך אזרבייג'ן. נזכיר כי זה שנים מכחיש הממשל בבאקו את טענות האיראנים בסוגיה זו, אבל אין זה סוד שהנשיא אילהאם עלייב רוכש כמויות של ציוד צבאי מתקדם בישראל, לרבות מל"טים וטילי "לורה", וגם מהווה ספק נפט חשוב שלנו באמצעות הצינור דרך גיאורגיה לנמל ג'יהאן הטורקי בים התיכון.
האיראנים מודיעים כי הם לוכדים "טרוריסטים" החודרים מאזרבייג'ן לתחומם ולא חסכו אזהרות כששר הביטחון בני גנץ בא לאחרונה, אחרי כמה דחיות, למדינה זו. העצבנות בטהראן גברה החודש משום שהעיתונות באזרבייג'ן פצחה לזמן קצר בקמפיין למען פרישת שלושת המחוזות של האזרים בצפון-מערב איראן מהרפובליקה האיסלאמית, וצירוף מה שקרוי בפיהם "אזרבייג'ן הדרומית" לכינון אזרבייג'ן מאוחדת גדולה. בדרך כלל משאירים השלטונות בבאקו דרישות כאלה לארגוני האופוזיציה הגולים של האזרים האיראנים - "סנם" ו"בירליק". כ-17 מיליוני האזרים באיראן, ששפתם קרובה לטורקית, הם המיעוט הגדול ביותר במדינה. המנהיג העליון ח'אמנאי הוא בעצמו אזרי-למחצה. תסיסה בתבריז, העיר השנייה בגודלה, תהיה סכנה ממשית למשטר.
מעבר לכך, טהראן מודאגת מדחיקתה למעמד משני באזור הקווקז ברגע שאזרבייג'ן תממש את תכניתה למסדרון (זנגזור שמו) שיחבר אותה דרך רצועה ארמנית לחבל האזרי נחיצ'וואן, המנותק ממנה ועד כה נדרשו לעבור בשטח איראן כדי להגיע אליו. לפיכך מתייצבת עכשיו איראן לצד ארמניה, שיצאה חבולה קשה מסבב הלחימה האחרון מול האזרים במחוז המריבה נגורנו-קרבאך. האזרים לא נבהלים: הם עוצרים אנשי דת שמואשמים כי גויסו להחדיר תעמולה איראנית וקובלים שהמודיעין האיראני מפעיל סוכנים לערעור היציבות במדינה.
המתיחות הזו לא תפוג גם אחרי הפגישה בין עלייב לנשיא איראן ראיסי. ניגודי האינטרסים והתפיסות בין שתי "האחיות" השיעיות חריפים מכדי שיטויחו. עוד נשמע על החזית הזו, שמתחממת - אך לא לכדי רתיחה מיידית.