אז כן, זה קרה. אחרי שתיק 4000 קרס; כשתיק 1000 מגלה סימנים ברורים של עייפות החומר; כשהצוללות, שהיועץ המשפטי אביחי מנדלבליט סגר בזמנו, ממאנות לצוף - נפלה לידיהם ועדת החקירה לאסון מירון כפרי בשל.

הרי לא רק אני מבין זאת: נתניהו נקרא למסור עדות בוועדה כעד אחרון ומתכלל, כמעט כמו מומחה המתבקש לחוות דעה על פעולות הגורמים הביצועיים. הוא אמר את המובן מאליו - לא היה כל סיכוי בעולם שיוכל להיות מודע לסיכונים הבטיחותיים במקום; שכל מעורבותו בעניין נבעה מתקנות הקורונה; שאילו הובא לידיעתו הסיכון הביטחותי היה מנחה לפעול בהתאם.

כן, השופטת ברלינר היא שופטת רצינית ויסודית, מעמיקה וערכית. גם לה ברור שראש הממשלה אינו אמור לעסוק בפרטי הבטיחות במופעים ובכנסים, בהילולות ובהתכנסויות. יש להניח שהדברים ברורים גם לרב קרליץ ולאלוף שלמה ינאי, ככל שהוא אכן אובייקטיבי ולא נגוע, חס וחלילה, בניגוד עניינים פוליטי.

השופטת דבורה ברלינר בראש ועדת החקירה לאסון מירון (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)
ערכית ומקצועית - גם היא יודעת את האמת, השופטת ברלינר | צילום: אייל מרגולין, פלאש 90

אך לרבים בשמאל נפלה העדות כפרי בשל. הם מיהרו לחבר תזה בה - נתניהו עוצם עיניו; נתניהו טוען שאינו מודע; נתניהו משקר. חיבור של נקודות וירטואליות שאינן קיימות בעולם המציאות ויצירת קו דמיוני: אותו קו מחבר בין רצונותיהם להעלים את נתניהו ואת קהל מיליוני בוחריו מהמפה הפוליטית (ואולי מהעולם) לבין העדות בוועדת החקירה.

למרות זאת, הציבור לא טיפש. גם חברי הוועדה לא. הניסיון המניפולטיבי לצייר את נתניהו כאחראי ברמה כזו או אחרת (ולו מיניסטריאלית) לאסון מירון נידון לכישלון. מיניסטרים אחרים, כמו דרעי ואוחנה, הם הנושאים באחריות מיניסטריאלית. גורמי הביצוע נושאים (אולי) באחריות ישירה. נתניהו כראש ממשלה אחראי היה לפעולות השב"כ, המוסד וצה"ל. הוא אחראי לקביעת מדיניות ביטחונית וכלכלית; הוא אחראי לאלפי פעולות המבוצעות בהנחייתו.

הניסיון לציירו כאחראי לאסון מירון אינו אלא עוד ניסיון נואש לחסלו שלא דרך הקלפי. עוד ניסיון כושל.