חוק "ממדים ללימודים" עבר הלילה (בין שני לשלישי) במליאת הכנסת - ברוב של 55 חברי כנסת ו-6 מתנגדים. הדבר נבע מהצעת הפשרה של גנץ, שהציע לאופוזיציה להעלות את היקף המלגה ל-75% במקום 66%. לצד הסיוע המהותי ללוחמים, מה ניתן ללמוד מההצבעה בלילה מבחינה פוליטית?
ראשית, שמרחב התמרון של רע"ם הצטמצם. עם כל הכבוד למלגות לחיילים, זה כלום בהשוואה להצבעה בעד חוק האזרחות. הקמפיין של הרשימה המשותפת נגד עבאס עובד, ומקשה עליו לתמוך במהלכים של הקואליציה.
שנית, שנולדה סיעה חדשה בקואליציה – "סיעת זועבי". כמו שלאמירותיה על עזיבת הקואליציה לא היה בסיס, גם הבטחותיה על חזרה לקואליציה היו על תנאי. מעכשיו על כל הצבעה יהיה צורך לנהל משא ומתן.
שלישית, שהליכוד יצא איכשהו מהבור שחפרו לו במיומנות ראשי הקואליציה. ההישג של שמונה אחוז תוספת אפשר לו לנופף במשהו מול החיילים. הנזק אילו החוק לא היה עובר - היה כבד ביותר.
רביעית, שבני גנץ ממשיך בשקט להפוך לדמות הכי פופולרית בכנסת, גם אם לא הכי פופולרית בציבור. "אחלה בני גנץ", צייצה הלילה ח"כ גלית דיסטל אטבריאן מחמאה חד פעמית לראשי הקואליציה, והאדמה לא רעדה. מחיאות הכפיים מהליכוד למשמע הצעתו במליאה היו גם הן מחזה נדיר בכנסת - שמזכירה יותר ויותר את הפילוג והשנאה בקונגרס האמריקני. זה יהיה המצע של גנץ בבחירות: רק אני יכול לסיים את השיתוק ולשתף פעולה עם הצד השני. לפיד ובנט ישבו במליאה: ראו, שמעו, והפנימו. הם מבינים היטב שבסולחה הזו, הם עלולים להיות הכבש.