קשה למדוד בתנאי מעבדה עד כמה משפיע נאומו של יחיא סינוואר על התעצמות התקפות הטרור, אבל בהחלט ניתן להסביר ולתאר כיצד השפעתו מתבטאת בהנעת פעולות הרצח, בהגיונן ובצורתן. כמו רבות מהתופעות האנושיות, כמו אהבה וקנאה, שאינן ניתנות למיצוי במדדים כמותיים, גם את השפעת נאום סינוואר לא ניתן למדוד.
תפיסת המחבלים מהפיגוע באלעד - סיקור N12:
- ביום ה-4 למצוד: נלכדו המחבלים שביצעו את הפיגוע באלעד
- הטלפון הפרוץ, החפצים המוכתמים בדם והגרזן | כך הגיעו הכוחות אל המחבלים
- בכיר לשעבר בשב"כ מסביר: למה המחבל קיבל סיגריה
נכון שאין דרך לאשש או להפריך במבחן אישוש מדעי את טענת הזיקה הישירה בין נאום סינוואר - בקריאתו לפלסטינים להשתמש בכל המצוי בידיהם ,גם בגרזנים - לבין אופן ביצוע התקפת הרצח באלעד. הקושי באישוש או הפרכה הוא תוצאת ההבדל המתודולוגי בין הדיון בתופעות ביולוגיות כמו דרכי התפשטות נגיף הקורונה, לבין הדיון בתופעות הרוח האנושית.
להבנת משמעות נאומו של סינוואר בהשפעתו על האצת המאבק הפלסטיני, צריכים להציבו - עם כל ההסתייגות הערכית - במסגרת ההתייחסות של נאומו המכונן של וינסטון צ'רצ'יל במאי 1940, בדבריו הנוקבים לעם הבריטי: "לא אוכל להציע דבר מלבד דם, עמל, יזע ודמעות... המדיניות שלנו היא לקדש מלחמה ביבשה, בים ובאוויר...".
בכוח נאומו ובעצמת מנהיגותו, הניע צ'רצ'יל את המאמץ ההירואי לחילוץ מאות אלפי חיילים בריטים מדנקרק, בהתנדבות אלפי אזרחים בסירות פרטיות. את כישלון הצי הבריטי בחילוץ הלכודים בדנקרק, שפעל בצורה צבאית ריכוזית, צ'רצ'יל המיר בפעולה מבוזרת של אלפי סירות קטנות ובפעולת אזרחים מתנדבים ללא שליטה ריכוזית.
מבחינה ערכית, חובה להסתייג מהשוואת יחיא סינוואר לצ'רצ'יל, שהוביל במנהיגותו את המאבק בגרמניה הנאצית. אולם העמדה כזו יכולה לסייע לתיאור מידת השפעתו של נאום סינוואר. ההשוואה הזו יכולה לסייע גם בהבנת דפוס השפעתו בנתיבים הפסיכולוגיים הסמויים מן העין.
לישראלים שחונכו לפעול בעשרות השנים האחרונות בדפוסי התארגנות מוסדיים, תחת שליטה ריכוזית ובשלטון החוק, קשה להבין את הגיונה ועצמתה של התהוות מערכתית שאינה מתכנסת למתכונת ארגונית, בעלת צורה מובנית של פיקוד ושליטה ריכוזיים. מי שמבקש לבחון את זיקת נאום סינוואר אל התרחשות הטרור בשטח, בהיגיון חקירתי של דיני ראיות, לא ימצא ראיות תומכות. אין כנראה מסמך כמו פקודת מבצע והגדרת כוחות ומשימות לפעילים. זה בדיוק הביטוי להיגיון פעולה מבוזר, במה שמכונה בתורת המערכות המורכבות: מערכת המתהווה מעצמה - Self evolving system. בשיטת הנעה כזו הפעילים לא זקוקים להוראות ישירות ומפורשות, הם מבינים לבד, ובפעולתם מחוללים את התהוות המערכת.
הביזור מול עיקרון השליטה הריכוזית
לשיטת הנהגה על בסיס היגיון הביזור, קיים ביטוי מוכר ויעיל גם בהכוונת פעילות צבאית. הביזור כשיטת פעולה, זקוק, בוודאי, לתשתית רעיונית משותפת של כלל הפעילים ולהכוונה אסטרטגית ריכוזית, אך כללית. את פרטי הביצוע, השיטה המבוזרת מותירה לחופש הפעולה המקומי של הפעילים. בהיגיון הזה נבנו דפוסי הלחימה הטקטיים של חמאס וחיזבאללה. הם אמנם התפתחו בשנים האחרונות לארגונים צבאיים ממוסדים, בתפקוד כפוף לשרשרת פיקוד. בכל זאת, בכל הקשור ללחימה הטקטית בצורת הפריסה המרחבית ובתנאיי העצמאות של מערכי הלחימה, הם מבטאים מידה רבה של גמישות הנובעת מביזור.
במלחמה באוקראינה, במיוחד בשבועיים הראשונים, הלוחמים האוקראינים, בהשתלבות לוחמים אזרחים, ביטאו היטב את התועלת המבצעית הטמונה בפעולה מבוזרת. הרוסים כשלו במהלומת הפתיחה בגלל התנגדות אוקראינית חפוזה ומאולתרת, שהתארגנה בתנאיי ביזור ופעלה תחת קשיי שליטה מול מאמץ רוסי מרוכז לחסימת אמצעי הקשר והשליטה. אבל אזרחים חמושים בלתי מזוהים, יחד עם יחידות משמר הגבול, משטרה וכוחות אחרים פעלו ביוזמה מקומית, על פי הבנתם ותעוזתם, ללא תיאום, וסיכלו את מרבית מאמצי ההתקדמות הממוכנים ומאמצי הנחיתה של כוחות צנחנים. הם פעלו במורשת החירות הקוזאקית כרוח המגיחה מן היער.
אין להתעלם מההשראה שמחוללת על הפלסטינים ההצלחה המאולתרת של הלחימה האוקראינית. יש לכך ביטוי גלוי ברשתות החברתיות הפלסטיניות.
מדינת ישראל איבדה את גמישות הביזור
למול רוח המאבק הפלסטינית שמניעה פעילות טרור בדפוסי היגיון הביזור, המערכת הביטחונית הישראלית המוסדית הולכת ומשתכללת בדפוסי תפעולה הריכוזיים. מתוך המחויבות הארגונית לשליטה ריכוזית בהפעלת הכוחות, ההנהגה הביטחונית מסתייגת מחימוש האזרחים הישראלים בדפוסי התארגנות הגנתית מקומית.
התארגנות כזו נדרשת גם בתל אביב, גם בערים המעורבות גם ביישובי הספר בגליל ובנגב. במקום הזה, המערכת המוסדית הישראלית מתגלה כסובלת מנוקשות ארגונית. שנה תמימה עברה מאירועי הפרעות של ימי "שומר החומות" ועדיין אין צעדי התחלה להקמת מערכי הגנה מקומיים כ"משמר לאומי". היום (ראשון), פרסם ראש הממשלה הודעה ראשונה בנושא והודיע על כוונה לקדם הקמת "משמר לאומי-אזרחי". החרדה מהתארגנויות כאלה טמונה, במידה רבה, בחרדה הקיימת במערכת המוסדית מאובדן שליטה בהפעלת הנשק.
אירועי הטרור האחרונים, ובמיוחד הירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב והתקפת הגרזנים באלעד, מבטאים את החסך בהתארגנות מקומית להגנת האזרחים. המבוכה הכרוכה בהימלטות המפגעים, נבעה, באירועים אלה, מחסך ביכולת תגובה מקומית, המגיחה למול המחבלים כמענה מפתיע מתוך מרחב החיים האזרחי.
אין ספק כי אירועי הטרור האחרונים, היו יכולים להסתיים אחרת אילו היו נפגשים מידית בתגובת אזרחים חמושים.
עם הידיעות על האירוע הרצחני באלעד, הייתי במפגש בו השתתף ניר ברקת. כראש העיר בירושלים, בהיותו חמוש, הוא מצא עצמו בתוך אירוע טרור, התערב בירי והביא לסיום האירוע. הוא גיבש בימים אלה רעיון להתארגנות, בהרשאת המדינה, של אזרחים חמושים, לוחמים בעברם, שיעמדו הכן ככוח תגובה מקומי. העיקרון המנחה למתן אור ירוק להתארגנות מקומית כזו, הוא ההכרה בהכרח המענה המבוזר.
גם בתחום זה, עם ישראל חייב לשוב אל מורשתו מימים שקדמו להקמת המדינה. מיצוי מחודש של היגיון הביזור בהגנה המקומית על חיי היהודים ורכושם, הוא תנאי הכרחי בבניית מענה להתמודדות מול טרור ערבי המתארגן לפעולה גם בתפוצת נשק בלתי חוקי, והוא עלול לפעול נגדנו במיצוי מלוא הפוטנציאל לפעולה במערכת מבוזרת.
לסיום, בהתייחסות לשאלת האחריות המנהיגותית של יחיא סינוואר, ראוי להדגיש כי גם מערכת מבוזרת זקוקה להכוונה אסטרטגית ריכוזית והיא מתגבשת בימים אלה בידיו. מהיבט זה יחיא סינוואר כמנהיג רב עוצמה, הוא בוודאי מטרה צבאית ראשונה במעלה, במערכה הכוללת לסיכול הטרור.
>>> אלוף במיל' גרשון הכהן הוא מפקד הגיס המטכ"לי לשעבר, חבר בתנועת "הביטחוניסטים"