מי שאומר שהניסוי שכולל מפלגה ערבית בקואליציה נכשל - טועה. אני חושבת שהניסוי דווקא מאוד הצליח, מהרבה זוויות.
- עימות בין כ"ץ לעבאס: "תומך טרור"; "ניהלנו מו"מ במשרדך"
- אורבך למקורביו: "השותפות עם הח"כים הערבים נכשלה"
קודם כל, הניסוי הצליח בגלל שהחברה היהודית-ישראלית נחשפה בצורה הרבה יותר מאסיבית לנציגי הערבים בכנסת, לציבור הערבי וגם גילתה את גווניה השונים של החברה הערבית - שאין מקשה אחת של ערבים כמו שנוטים לראות בדרך כלל את האויב. עצם הגילוי הזה, הידיעה הזאת שחדרה לתוך התודעה של הציבור היהודי-ישראלי, הקרבה הזאת, כבר מייצרת משהו טוב בתוך חברה שיש בה מיעוט שעד עכשיו הרגיש מאוד מודר.
בנוסף, העובדה שגילינו יושב ראש של מפלגה ערבית שמדבר אל הציבור היהודי בישראל, שמנהל משא ומתן בתוך קואליציה מעורבת של שמאל וימין, שמגלה מעורבות בתוך הנושאים הכי אזרחיים-ישראליים פנימיים, כזה שאחרי מהומות מגיע לבית כנסת ומבטיח לסייע בשיקום, כזה שמדבר בשפה שגם ערבים וגם יהודים יכולים להזדהות איתה. המציאות הזאת היא חסרת תקדים.
אי אפשר בכלל לשקול עד כמה זה חשוב ועד כמה זה הצליח: מספיק להסתכל על אנשים כמו נפתלי בנט, יועז הנדל ועוד. אפשר לראות איזו תפיסת עולם הייתה להם כלפי ערביי ישראל עד שהם הכירו את רע"ם ואת מנסור עבאס, ועכשיו כשהם מכירים אותו מקרוב.
זה שיש בעיות והקונסטלציה הזאת מתקשה לעבוד - זה ברור. אלו אנשים שמעולם לא ידעו מה זו קואליציה, שמעולם לא דגדגו את שולי השילוב בשלטון. עם זאת, אי אפשר לייחס את התפרקות הקואליציה לח"כים הערבים ולרע"ם. מי שהכי פעיל בפתרון הבעיות בתוך הקואליציה הוא דווקא מנסור עבאס. מי שידבר עם שרי הממשלה הבכירים ביותר יגלה שכולם מלאי הערכה אליו. כשבאים לבחון את שאלת "הניסוי", כדאי לזכור את הריאיון שקיים עבאס בפגוש את העיתונות, בה נשמע עבאס עונה למנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, בצורה בוטה וחד-משמעית. כל הדבר הזה קורה מול עיני הציבור בישראל, אני חושבת שאי אפשר להמעיט בחשיבות של זה.
כדאי לזכור, יש לנו בישראל 20 אחוזים מהאוכלוסייה שהם ציבור ערבי שהיה לגמרי מודר חברתית ופוליטית. אנחנו צריכים לקחת את החלק שרוצה להצטרף לחברה הישראלית, שמנסור עבאס מייצג אותו, ולהעצים אותו. זה האינטרס של הישראליות כולה, כדי שהקבוצה הזו תגדל על חשבון הקבוצות האחרות שהן פחות מזדהות עם המדינה ופחות נאמנות לה.
גם כאן, חייבים לומר זאת ביושר. את הקרדיט למהלך הזה, שאני רואה בו מהלך היסטורי וחשוב מאוד, לא צריך לתת לבנט ולא ללפיד או גנץ, עם כל הכבוד. את הקרדיט למהלך הזה צריך לתת לשני אנשים: מנסור עבאס ובנימין נתניהו. בלי ציניות, ומבלי להתייחס לאינטרסים של נתניהו שהוביל את המהלך הזה, אני חושבת שהיסטורית - זה ייזכר לו מאוד מאוד לטובה.