יום אחד, לפני 6 שנים בערך, בנובמבר 2015, קיבלתי לפתע כמה טלפונים מכתבים לענייני תקשורת. הם ביקשו את תגובתי לפנייתו בפייסבוק של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, שביקש שאפרסם גינוי למעשה שעוללו לו. לא היה לי מושג במה מדובר. מעולם לא התגוררתי, אפילו לא ביקרתי, בפייסבוק, בטוויטר, באינסטגרם, באף לא אחת מהרפובליקות הרשתיות. לא הוצאתי במתכוון ויזה לאף אחת מהמדינות הללו. 

התברר שמישהו הלביש את נתניהו במדי קצין נאצי. מעשה בזוי, נחות ונפסד. טלפנתי ללשכת נתניהו ושאלתי אותו למה הוא משרבב אותי לנקיקים הללו. "אתה עיתונאי משפיע", הוא אמר. "וכשעשו את זה לרובי ריבלין הוצאת גינוי". אינני יודע על מה אתה מדבר, אמרתי לו. מה עשו לריבלין, בתור מה הוצאתי גינוי, אני בית דין גבוה לגינויים?

דקות אחדות לאחר השיחה טלפן אליי אחד ממקורביו ואמר - למה אתה כועס, הרי כל עיתונאי היה מת שראש הממשלה יפנה אליו. גם השיחה השנייה לא ריככה את כעסי. אני מסוגל לאבחן ולהפריד הסתה ממחמאה. אחר כך, לאורך ימים רבים, קיבלתי איומים וקללות בגין מעשה שלא עשיתי.

האירוע ההוא לימד אותי פרק בעוצמתן של הרשתות החברתיות. זה היה פרק מבוא. בהמשך למדתי על מידת השפעתן ונחת זרוען. מצב הדברים הנוכחי מסוכן ובלתי נסבל. הוא מאפשר להפיץ עלילות דם, לרסס שקרים, להדהד זדון, לתאר אדם ישר כפושע, נזירה כפרוצה, אידאליסט כמושחת. עיקר הנזק נגרם לחסרי ישע, לרכים בשנים, לילדים ולבני נוער, השיימינג הידוע לשמצה, התכנים הקטלניים שהובילו לא אחת להתאבדויות.

כעת מונחת על השולחן הצעת חוק להסרת תכנים מסיתים ופוגעניים מהרשתות. המעשה מתחייב. הוא צריך היה להיעשות כבר מזמן. המצב אמנם בעייתי מאוד, אך ההצעה, בנוסח המוצע, בעייתית אף היא. היא הופכת שופט לצנזור. היא עמומה, לא מוגדרת ולא מגודרת. ישנן בעולם מדינות מתוקנות שחוקקו חוקים כאלו, אך הן השתדלו לעשות זאת יותר בדייקנות ובפרטנות.

שר המשפטים גדעון סער (צילום: Ilia Yefimovich/dpa, Getty images)
מוביל את הצעת החוק, שר המשפטים גדעון סער | צילום: Ilia Yefimovich/dpa, Getty images

על פי הצעת החוק שלנו, נעשית הבקשה להסרת התכנים במעמד צד אחד. המינוחים "ביטחונו של אדם", "ביטחון הציבור" ו"ביטחון המדינה" הם נזילים. ההצעה איננה מבחינה בין אתרי תקשורת מקצועיים, מחויבים לחוק, לבין גידולי פרא. על פי ההצעה, דין פלטפורמה תקנית ושומרת חוק כדין פלטפורמה מאולתרת ופורעת חוק.

כל בית צריך מרפסת, זהו שמו של ספר טוב. זו גם עובדה ארכיטקטונית. כל בית חייב - לא צריך, אלא חייב - ביוב. אינסטלציה. סניטציה. מערכת לניקוז שפכים ודלוחין. אבל המערכת הזאת היא תת-קרקעית. היא איננה זורמת בסלון ובחדרי המגורים. למעט במבנה אחד: ברשתות החברתיות.