שנתיים מאז התגלה נגיף הקורונה החדשה בסין והתפזר בכל העולם, ושנה מאז נדמה היה שבעזרת החיסונים ניתן יהיה לגבור עליו כליל, מתמודד העולם פעם נוספת עם מציאות חדשה. עולם, שבמשך שנתיים הפך מכור לנתונים יומיים שמתפרסמים בלוחות בקרה ממוחשבים שאמורים לתאר את מצב הבריאות של כולנו, רואה את המספרים נוסקים אל-על נוכח יכולות ההדבקה הגבוהות של וריאנט אומיקרון.

מערכות שהתרגלו לגבש מדיניות ולקבל החלטות על סמך מספרי סף, שאמורים היו לתאר את היכולת להעניק טיפול רפואי ראוי לאוכלוסייה, רואות את תורת הלחימה שגיבשו, הקונספציה, קורסת מול עיניהן. לא רק שמספר התוצאות החיוביות שנוסק מדי עדכון בלוח הבקרה אינו משקף עוד את האיום על מערכת הבריאות, עכשיו גם ברור שהוא אינו משקף את רמת הפיזור של הנגיף באוכלוסייה. הנחת העבודה של פרופ' ערן סגל ממכון וייצמן היא שמספר האנשים שנחשפו לנגיף ונושאים אותו ("מאומתים בלשון התקשורת, "חולים" בלשון משרד הבריאות הישראלי) גדול פי שלושה לפחות מהמספר הגבוה כל כך שמופיע בעדכוני משרד הבריאות. במצב כזה אי אפשר יותר לאתר שרשראות הדבקה ועל אחת כמה וכמה לא ניתן לקטוע אותן. לבדיקות ההמוניות, לתוצאות החיוביות ולדרישות הבידוד שנלוות אליהן אין עוד משמעות מעשית. התמונה שעולה מהן שגויה ומטעה, ואין ביכולתן לסייע להשתלט על המגפה.

מחלקת קורונה בשערי צדק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
לא ההצפה בחולים - הבידודים מקשים על פעילות בתי החולים, אילוסטרציה | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

יתרה מזאת, ההנחיות לבידודים פוגעות לא רק בתלמידי בתי הספר ובענפי המשק הנאנקים תחת "סגר למעשה". הבידודים פוגעים במערכת הבריאות. זו לא הצפה בחולים שמעמיסה על בתי החולים ומקשה עליהם לתפקד, ואף מביאה לביטול טיפולים לא דחופים, זה עומס הבידודים. יותר ויותר צוותים רפואיים בריאים לחלוטין, מחוסנים בשלוש וארבע מנות חיסון, נדרשים לבידוד רק משום שמטוש הוחדר לאיברי הנשימה שלהם והנפיק תשובה חיובית לשרידים של נגיף הקורונה, שבשל תכונותיו הייחודיות ברור שאין כבר דרך לאתר את מלוא תפוצתו באוכלוסייה.

איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל קרא בסוף השבוע במכתב פתוח לראש הממשלה "להפסיק לבדוק ולבודד מגעים שנחשפו כמדיניות גורפת", שכן "מדיניות בדיקת אנשים ללא תסמינים והגדרתם כחולים פעילים יוצרת תמונה מעוותת של היקף התחלואה ומובילה לבידודים נרחבים שתועלתם אינה ברורה". פרופ' עידית מטות הביעה את עמדת המרכז הרפואי איכילוב בחשבונות הרשת החברתית של בית החולים וציינה ש"אם יש דבר שעדיין מנהל את מקבלי ההחלטות באירוע הזה, זו החרדה ותחושת הפחד. 'זמישות' זה להיות זריזים ביכולת שלנו להיות גמישים, להבין בכל זמן נתון מול מה אנחנו מתמודדים ולפעול בהתאם".

משרד הבריאות, מצידו, מיהר לתקוף את פרופ' מטות בטקסט בוטה, מתלהם ומביש, שמעורר תהיות באשר להתנהלות המשרד ויכולותיו בתחומי אחריותו הישירים. מנהל מחלקת הקורונה בבתי החולים הדסה, פרופ' דרור מבורך, שמתאר עומס מיותר שנגרם בשל בידודי הצוותים ולא בגלל אופי המחלה, קורא להמתין עם שינויי מדיניות עד שיחלוף הגל. יושבת ראש האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, פרופ' גליה רהב, פרסמה מכתב גלוי לראש הממשלה, יחד עם עמותת 'מדעת', שבו נטען שההמלצות לשנות את מדיניות הבדיקות והחיסונים הן "מסוכנות וחסרות אחריות". פרופ' רהב ואדווה לוטן, שחתומות על המכתב, חברות בצט"מ (צוות הטיפול במגפות), שאמור לייעץ למשרד הבריאות איך להתנהל בימי המגפה. שתיהן שותפות לגיבוש הקונספציה, שכפי שתיארה פרופ' מטות מוּנעת מחרדה ומוֹנעת זריזות וגמישות בקבלת ההחלטות וקביעת המדיניות ("זמישות").

מהנתונים כולם עולה שמדיניות ה"אפס הדבקה", בנוסח סין או אוסטרליה, שרבים הטיפו לה בלהט, אינה אפשרית גם בתקופה שיש חיסון. החיסון, כפי שהתברר, יעיל נגד מחלה קשה, הידרדרות ואישפוז, אך לא מונע הדבקה. זכותה של הממשלה לשקלל את הנתונים ולקבוע שנכון וראוי לשלם את מחיר הסגר למעשה, שכופים עלינו משרד הבריאות וצוות הטיפול במגפות שמתנהל תחתיו. אוי לה לממשלה שנשבית בקונספציה ומשרדיה משתיקים קולות ודעות שחושבים שהדרך שבה בחרה היא שגויה - ומציעים לה חלופה.