גל הפיגועים הרצחניים בחודש החולף בערי ישראל, החל מהדרום, דרך ירושלים ועד גוש דן – תפס את מדינת ישראל לא מוכנה, לאחר תקופה של שקט יחסי. מדובר בהתלכדות נדירה של חזיתות והצטלבות בין מועדים רגישים המאיימת להפוך ל"סערה מושלמת" של טרור. זוהי שעת חירום, והמשימה הניצבת בפני ממשלת ישראל רוויית מורכבויות ומתחים מבחינה מבצעית, מדינית ופוליטית.
לא "זבנג וגמרנו"
כבר בפתח הדברים חשוב להדגיש - לגל טרור אין מענה של "זבנג וגמרנו". לבעיה מורכבת מסוג זה נדרש פתרון מורכב שמשלב חשיבה מדינית וצבאית, מהלכים הגנתיים והתקפיים, פעולות פיזיות ומערכתיות, שינויים מעוגנים בחקיקה ומלחמה על הנרטיב.
המאבק בפיגועי ההתאבדות של האינתיפאדה השנייה נמשך שנים, וכלל את מבצע "חומת מגן" לפירוק תשתיות הטרור, בניית גדר הפרדה בעלות של מיליארדים, בידוד מדיני של יאסר ערפאת ומגוון פעולות נוספות. פיגועי 11 בספטמבר למשל, פתחו מערכה בת 20 שנה שגם בסופה לא מוגרה תופעת הטרור העולמי. מדובר בשתי מערכות ארוכות ויקרות המצביעות על מורכבותו וממדיו הרבים של הטיפול באיום הטרור.
ברמה המיידית ישראל נדרשת לחזק את קווי ההגנה שלה, בין היתר, בדמות פריסת כוחות משטרה וצבא וסגירה מיידית של גדר ההפרדה, או ליתק דיוק, את הפרצות בה. חשוב לבלום את הגל הנוכחי, למנוע ולסכל פיגועים נוספים במטרה לוודא שפוטנציאל הנפיצות העצום שנוצר אינו מתממש.
בבסיס המדיניות חשוב להבין כיצד מנתקים את הזיקה בין החזיתות השונות על מנת לתת מענה ייחודי לכל זירה: טרור שמקורו בערביי ישראל המזוהים עם דאעש, טרור משטחי הרשות הפלסטינית, טרור מעזה והסתה מטורקיה ועד קטאר. בטווח הרחוק, יידרשו מהלכים וצעדים מערכתיים, בנוסף על אלו שכבר ננקטו, לטיפול שורש בבעיות העומק הרחבות המייצרות עבור ארגוני הטרור והמפגעים כר פורה לפעילותם.
רצף הפיגועים של החודש האחרון משקף את מורכבות הבעיה: המחבלים מרצף הדקירות בירושלים הם נושאי תעודת זהות כחולה ממזרח ירושלים. המחבלים מבאר שבע ומחדרה זוהו עם דאעש ויצאו מקרבתה של הפזורה הבדואית ומליבת החברה הערבית-ישראלית באום אל-פחם. המחבל מהפיגוע בבני ברק הינו פלסטיני מהכפר יעבד שנמצא סמוך לג'נין, "בירת המתאבדים" של האינתפאדה השנייה.
מחבלים אלו הושפעו מאידיאולוגיה קיצונית מבית מדרשם של המדינה האסלאמית, הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, הג'יהאד האסלאמי וחמאס, שמבקשים להתסיס את ה'שטחים' ואת ירושלים מבלי לסבך ישירות את עזה בעימות, וחיזבאללה בהשראת איראן. יתרה מכך, חיזבאללה וחמאס לא היססו להלל את המחבלים בבאר שבע ובג'נין חרף השתייכותם לדאעש - אויב מר מבחינתם, שביצע פיגועי תופת בפרוורים השיעים בביירות והכריז מלחמה על חמאס בעזה.
התמודדות בעיתוי מורכב
גל הפיגועים מתרחש בעיתוי חריג ורגיש כשהשנה מצטלב חודש הרמדאן עם חגי הפסח והפסחא, ובהמשך יום העצמאות, שכמו תמיד, נחגג בסמיכות ל"נכבה" הפלסטינית. לאחר שבשנתיים האחרונות, בשל הקורונה ואירועי "שומר חומות", לא התאפשרה עלייה של מוסלמים להר הבית, השנה צפויים לחצים גוברים במקומות הקדושים לכל הדתות בירושלים. התקופה הרגישה לא חמקה מעיניי ארגוני הביטחון וממשלת ישראל, שאמנם זיהו את הסיכון להתרחבות גל הפיגועים, אך במבחן התוצאה ברור שלא נערכו אליו כראוי.
האירועים הקיצוניים בשנה שעברה, והשבר ביחסים שבין יהודים לערבים, מטילים צל על המצב הנוכחי ומסמלים את התהומות שמהם - ממשלת ישראל תצטרך לחמוק. המתחים המובנים בין מרכיבי הממשלה מצד אחד, והימין הקיצוני שפועל להלהיט את הרוחות מצד שני, מציבים משקולות נוספות על יכולתה להתמודד עם האתגר המשמעותי הניצב לפתחנו.
גם באופן הפעולה ברמה המבצעית, הפיגועים האחרונים חריגים ומשקפים עליית מדרגה לעומת "אינתיפאדת הסכינים" של 2015, שכללה בעיקר פיגועי "יחידים" באמצעות סכינים, אך גם שימוש מועט בנשק חם מאולתר.
מנגד, בגל הטרור הנוכחי המאפיינים הבולטים הם התכנון המוקדם והשימוש בנשק תקני. בפיגוע בבני ברק נדרשה, ככל הנראה, תשתית מאורגנת של סייענים שחיברה בין המחבל, שחדר מצפון השומרון לישראל, לבין הרכב והנשק. בפיגוע בחדרה המחבלים עשו שימוש באקדחים כדי להשתלט על נשק תקני ארוך, והיו מצוידים בתחמושת רבה ובאפודי מגן. גם כאן, מדובר בתכנון לפרטי פרטים ובביצוע המחייב מעטפת לוגיסטית מאורגנת. רק נוכחותם המקרית של כוח מסתערבים מיומן, שהצליח לנטרל את המחבלים באמצעות פגיעה מדויקת, מנעה אסון כבד בהרבה. למרות שזמן רב נערכת מערכת הביטחון לתרחיש הבעייתי של ירי מחבלים מנשק אוטומטי בריכוזי אוכלוסייה אזרחית, נראה שעיתוי התממשותו הפתיע את כוחות הביטחון.
הדילמה המרכזית
בנסיבות המיוחדות שנוצרו, ממשלת ישראל וזרועות הבטחון יידרשו לפעול בסבך של מתחים ואילוצים. בטווח המיידי, כמו בגל פיגועי ההתאבדות לפני כ-20 שנה, ישראל חייבת ליטול את היוזמה ולהניע פעילות פרו-אקטיבית המבוססת על מודיעין לסיכול יזום ומתמשך של תשתיות הטרור. כמו אז גם היום ישראל חייבת להתבסס על המכשול בין ה"שטחים" לישראל. המכשול, שבזמנו חייב מחבלים מהשומרון לעשות את כל הדרך לעוטף ירושלים כדי להסתנן לישראל וסיפק זמן יקר לסיכול, פרוץ ומחורר במוקדים רבים באופן המאפשר כניסה לישראל, אפילו עם רכב, לאור יום.
הדילמה המרכזית שבפניה יעמדו מקבלי ההחלטות היא בין הרצון להרגיע את המצב, באמצעות מתן חופש פולחן, קיום שגרת עבודה ושגרת חיים לפלסטינים, לבין הצורך הביטחוני להטיל סגר ממושך על הגדה. הטלת "שמיכה" על אש הטרור מיהודה ושומרון באמצעות עיבוי כוחות נרחב היא הכרחית אולם טומנת בחובה פוטנציאל חיכוך והסלמה רחבים יותר. זאת, כאשר מן הצד השני האפשרות לאלימות מתנחלים ולפעולות נקם מסבכת את המצב ומעמיקה את האתגר.
בתוך תחומי הקו הירוק, זירה מורכבת ורגישה יותר מסיבות מובנות, המתח הוא בין הצורך של המשטרה להתפרס באופן מוגבר ברחבי הערים לבין טיפול ממוקד יותר, המחייב גם הוא הקצאת כוחות משמעותית במוקדי הטרור עצמם ובחשיפת תשתיות טרור פוטנציאליות. "שמיכת" סדר הכוחות של המשטרה קצרה מדי לטיפול בכל המשימות הללו בו זמנית, לצד ההתמודדות השוטפת עם אתגרים רבים נוספים, לרבות הפשע המאורגן בחברה היהודית והערבית. נראה כי אין מנוס מחיזוק המשטרה ומשינוי חקיקה - צעדים שיאפשרו הגדלה דרמטית במצבת הכוח של המשטרה לצד בסיס מודיעיני חזק בהרבה מזה שקיים היום.
בזירה המדינית ממשלת ישראל תצטרך להמשיך ולפעול להגברת התיאום ושיתוף הפעולה עם הזירה האזורית: מול מצרים כדי להרגיע ולהכיל את זירת עזה, ומול הרשות הפלסטינית וירדן כדי לסגור את הגבול להברחות נשק, אך בעיקר כדי לייצב את יהודה ושומרון, ירושלים והמקומות הקדושים.
השינוי חייב להיות מהשורש
ישראל צריכה למנף גם את היחסים המתהדקים עם מדינות המפרץ, כפי שהשתקפו היטב ב"פסגת הנגב", על מנת שאלה ימשיכו לגנות בתוקף את הטרור ויתמכו בפעולותינו להרגעת המצב. בנוסף "התחממות" היחסים עם טורקיה חשובה, מפני שזו יכולה לקרוא לשקט וליציבות בירושלים, או לכל הפחות, לא תגביר את המתח בהצהרות מתסיסות. רתימת הזירה הבין-לאומית לתמיכה בישראל היא יעד לא פחות חשוב, אך בהחלט מאתגרת, במיוחד כשתשומת הלב של העולם ממוקדת לחלוטין במשבר באוקראינה.
לאחר החגים, ישראל תצטרך להגביר את הטיפול המערכתי ב"חבית חומר הנפץ" עליה אנחנו יושבים. האתגרים המהותיים בהם נדרשת התמקדות יתרה הם, בין היתר, הפשע המאורגן החמוש, הניכור הגובר של דור צעיר ומתוסכל בחברה הערבית, ההזנחה החמורה בפזורה הבדואית, פערי משילות חמורים, אובדן אמון במערכות ובמוסדות המדינה, היחלשות הרשות הפלסטינית והיעדר אופק מדיני.
אלו בעיות אסטרטגיות המהוות גם אתגר משאבי מהמדרגה הראשונה בתחומי החינוך, החברה הביטחון והאכיפה. אתגרים אלו מחייבים את הממשלה לפעולה מתואמת בין כוחות הביטחון ומשרדי הממשלה לבין רכיביה הפוליטיים, תוך מינוף ישיבתה של מפלגה ערבית פרגמטית בשורותיה.
בשורה התחתונה, גל הטרור שב והמחיש למי שהיה זקוק לכך כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא אתגר מדיני-ביטחוני מהמעלה הראשונה, חריף לא פחות ומיידי יותר, משורת איומים אסטרטגיים דוגמת הגרעין האיראני ואתגרי ההתעצמות ביכולות מתקדמות של אויבנו באזור. זהו אתגר שלא ייעלם, גם אם מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית מבקשת לשמר את הסטאטוס-קוו בזירה הפלסטינית. לעימות רב השנים עם הפלסטינים אין פתרון קסם, אולם מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחזור לימים בהם הטרור משתולל ברחובותיה. לפיכך, בצל ועידות אזוריות תקדימיות, מתחייבת מדיניות, מדינאות, מנהיגות ואחריות מהמעלה הראשונה.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין - ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד
>>> אל"מ (מיל') אודי אבנטל - מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות