"הצד האפל" בתקיפות התכופות של חיל האוויר בסוריה הוא השתיקה הרועמת של כל הכוחות המתנגדים לבשאר אסד. אין הודעות גינוי או, חלילה איומים, אלא שמחה מאופקת לאידו והנאה גלויה מכל פגיעה במשלוח אירני ובמשמרות המהפכה - על כל המיליציות שהם מפעילים. אפילו פורשי אל-קאעידה, השולטים במחוז אידליב - "הארגון לשחרור סוריה", אינם חורצים לשון ומנהיגם, אבו-מוחמד אל ג'ולני, כלל אינו מזכיר את הנושא בהופעותיו הרבות.
והנה, בסוף השבוע האחרון נסדק האלם המדהים הזה: אחת הסיעות היריבות בתוך מה שנשאר מתנועת "האחים המוסלמים" בסוריה, שראשיה גולים באיסטנבול, קטר ולונדון, הוציאו גילוי דעת המגנה את התקיפה הכבדה על מחסני התחמושת ברציפי נמל לטקיה, שאותו הם מכנים "הריאה החיונית" של המדינה. באותה נשימה, אגב, הם מגנים גם את הנוכחות הצבאית הרוסית והאירנית בסוריה. מעין פרץ פתאומי של כאילו פטריוטיות צרופה.
עורך העיתון הלבנוני המצוין בדרך כלל "אל-מודון", סאטע נור-א-דין, תהה מה פשר התפנית. תשובתו במקוצר היא ש"האחים" הגיעו למסקנה שעליהם להתייצב לצד אירן בהתגוששות המתנהלת מאחורי הקלעים בינה ולבין רוסיה על השליטה במשטרו של אסד. שתי ההפצצות הכבדות בלטקיה בחודש שעבר, בעקבות פריקת מטעניה של אניית המכולות האירנית "שיבא" וסמוך מאוד לבסיס הרוסי העיקרי בחמימים, נתפשו על ידי נור-א-דין כתוצאה של עידוד מהקרמלין לישראל לחבוט באירנים, אפילו אם יהא זה בתשתית אסטרטגית מהמעלה הראשונה.
הפלג הזה של "האחים" בחר לחפש קירבה לאירן, והעיתוי מאוד מעניין: זה קורה אחרי שמנהיג השלוחה הפלסטינית של "האחים", חמאס, חאלד משעל נתקל בדלתות סגורות בביקורו בביירות. ראשי החזבאללה סירבו לפגוש אותו משום שהצהיר בפה מלא שהוא מתנגד להצטרפות למערך האירני באזור. "הקשר עם אירן הוא נושא מסובך", אמר, בגלל פסילתו על-ידי רוב הערבים. שימו לב עד כמה הוא שונה בגישתו משאר ראשי חמאס.
יש, אכן, לא מעט סימנים לתחרות בין הרוסים לאירנים, אבל זו אינה מגיעה לנקודת פיצוץ. מוסקווה וטהרן זקוקות זו לזו בסוריה, אף שהן מתאמצות לצמצם זו את השפעתה של האחרת. הביטוי האחרון לכך היה עם הדחתו בימים אלה של סגן מפקד חיל הים של אסד, גנרל זהא זחלוט, משום שנתן יד חופשית ליחידה 190 של משמרות המהפכה לפעול כאוות נפשה לאורך החוף, וכעת כובלים את ידיה.
על פי נתוני מכון המחקר "ג'וסור", שמנוהל על-ידי חוקרים מן האופוזיציה הסורית בעיר גזיאנטפ שבדרום טורקיה, ביצע חיל האוויר בשנה היוצאת 28 מתקפות בסוריה, שכללו 57 יעדים ובהם 187 מטרות. כ-85% מהגיחות כוונו נגד האירנים ועד 2% נגד חזבאללה. רק היתר נגד צבא אסד.
תקיפות חיל האויר בסוריה במהלך 2021, על פי מכון "ג'וסור"
המספרים הללו, גם אם אינם לגמרי מדויקים, מסבירים את התנהגות מתנגדי המשטר מכל גווני הקשת הפוליטית: הם רואים בצה"ל, בלא שיכריזו על כך כמובן, את המכשיר היעיל היחיד כעת להצר את רגלי האירנים בסוריה. הם מעדיפים את רוסיה כפטרון יחיד של אסד, משום שהם יודעים שפוטין איננו פוסל את החלפתו במורד הדרך. אדרבא, משיחות רבות עם אישים בולטים בחוג האופוזיציה למדתי זה מכבר עד כמה היו שמחים אילו היכה חיל האוויר גם בדיוויזיה 4 של אסד, אילו העניק יותר סיוע לאויבי המשטר במחוז דרעא ובהר הדרוזים, והגביר לחץ על הניסיון של האירנים להיאחז על נהר הפרת. שעל כן, אין רטוריקה אנטי-ישראלית מצידם, גם כשהלהבות עולות השמיימה בלטקיה.
בוודאי, אפשר להתווכח באשר לשאלה עד כמה הצליחה ישראל באמת לעכב את ההתבססות האירנית בסוריה ולכווץ אותה, אבל בעניין התמיכה שיש לפעילות הזאת בסוריה - קשה לטעות: קונצנזוס של כמעט כל מתנגדי אסד שיש לברך בשפתיים חתומות כל טיל שמשגרים הטייסים. אין זה מקרה, איפוא, שגם המדינות הערביות שמחדשות עכשיו קשרים עם אסד אינן ממהרות לגנות את התקיפות הישראליות.