כדי לענות על השאלה "מי הפקיר את הנגב?" צריך לחזור אחורה, שנים לפני נתניהו והממשלה הנוכחית. לפני כ-25 שנה חלקים בציבור הבדואי החלו לפעול באופן עצמאי בעבירות שנראו אז יותר פשוטות: הנהיגה הפושעת בנגב ואחר כך הגניבות. לצערי אני מכירה את זה מקרוב, על בשרי. אזרח בדואי שעושה תאונת דרכים וגורם למותו של אדם - מקבל 10 חודשי מאסר בכלא ועסקת טיעון.
זה המשיך בעומר, בגניבת מכוניות ובפריצה לבתים. אלה דברים שלא טופלו לאורך שנים ולכן הגיעו למצב הזה. חוסר המשילות הזה לא יכולה להיפתר תוך חצי שנה, שנה וגם לא שנתיים. צריך לקוות שהמהלך המעמיק יותר, שמקדמים במטרה להילחם באלימות בחברה הערבית יגיע גם לשם - זה לא שקובעים נטיעות והכול בסדר.
לפעמים הש"ג אשם
מי שמכיר את השר לביטחון הפנים עמר בר-לב יודע שאין לו חוש הומור, כך שזה היה ברור שכל האמירה של הציוץ האווילי לא באה ממנו - ולפעמים הש"ג אשם. לאחרונה, יותר ויותר פוליטיקאים נתקלים בחובה חדשה - עליהם ועל העוזרים שלהם להיות "מגניבים ברשתות".
למה זה טוב? אפשר לבוא לאולפן "פגוש את העיתונות" ופשוט לדבר על הדברים ברצינות. מי קבע שצריך את כל הדבר הזה. יש להם את הצורך במגניבות הזו - וזה לא חובה. כשראיתי את הציוץ, עוד לפני שביררתי, ידעתי שזה לא הוא. אין לו חוש הומור והוא לא יודע לעשות את הדברים האלה. הוא עשה מספיק טעויות משל עצמו והוא לא צריך לקחת על עצמו טעויות של אחרים.
היום שאחרי הרוטציה
החמוצים בממשלה יכולים להיות חמוצים כמה שהם רוצים. אין להם שום אופציה מלבד להישאר בקופסת השימורים הזו שנקראת הממשלה עד שתסתיים הכהונה של ראש הממשלה בנט. זה הולך להשתנות לגמרי אם נגיע לרוטציה - וכשנגיע אליה המשחק של הממשלה הזו ישתנה.
ביום שתהיה רוטציה הממשלה הזו תהיה שברירית ובעייתית בהרבה ממה שהיא היום, וכל יום יכול להיות היום האחרון שלה. עד אז, לאיילת שקד אין מה לעשות וגם לבני גנץ אין לאן ללכת. הסכסוך הוא לא לגמרי סכסוך בין גנץ לבין בנט, אלא בין מעין ראש המטה של גנץ לבין ראש המטה של בנט - שם יש שנאה תהומית.