הפרשייה שסיימה את המירוץ של אלעזר שטרן לראשות הסוכנות (בתפקיד השר הוא כשר ונשאר) מוכיחה עד כמה אסור לאיש לזלזל במהפכה החשובה של ימינו. שטרן נפל בריאיון כשתרם מיוזמתו את המגרסה לדיון. רק על זה צריך להדיח אותו מתפקיד שר המודיעין.
זמן קצר אחרי הריאיון ואלפי תגובות באה ההכחשה, כאילו דבריו הוצאו מהקשרם ולא הובנו בפני עצמם. נראה שעל לפיד זה עבד. אבל העדויות שנחשפו מפי חיילות ששירתו תחתיו הזכירו לנו איך תמיד מי שיוצא מטומטם מנסה להפוך את כולם למטומטמים. או אם להשתמש במילותיו של שטרן עצמו כלפי מירי רגב: אם שתי חיילות מספרות שהשתקת תלונה שלהן - אנחנו מבינות איך התקדמת בצבא, לא אתה.
אם להודות על האמת, כולנו אלעזר שטרן. כולנו, כחברה, רוצים לגרוס תלונות, כולם לא רוצים לשמוע, כולם עוצמים עיניים. מתלוננות חוזרות מתחנת המשטרה כפי שבאו. אין אפילו מה לגרוס. אחרי שמישהי סוף-סוף נחשפת, מתברר שכולם ידעו ושתקו. התגובות, איך לא, תמיד אותן תגובות: כשאת באה כשהוא בשיא הקריירה את "מנסה להרוס לו", כשאת באה אחרי שהוא מת אז "מה נזכרת".
אם מישהו צריך עוד הוכחה לכך ששטרן רק הקצין את מה שרבים חושבים, כדאי שיקשיב לדברים ברוח דומה שאמר רק יומיים קודם לכן השר לביטחון פנים עמר בר-לב: "מכתבים אנונימיים הם מאוד מסוכנים. ברגע שממנים בארגון מישהו לבעל תפקיד, יש אחרים שזה לא מוצא חן בעיניהם. זה בסדר לחשוב, אבל לשלוח מכתב אנונימי, לדעתי, זה לא במקום". דברים דומים אמר המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ועכשיו גם השר הממונה.
אז כדאי להזכיר לשר עמר בר-לב, שלא שמעתי אגב את ראשת מפלגתו מרב מיכאלי מזדעקת על דבריו, למפכ"לים, לשטרנים ולמי לא: מכתב אנונימי, עם כל המורכבות שלו, זה שנשלח ב-2019 למשל, יכול היה לחשוף קודם את פרשת יהודה משי זהב - אבל התעלמו ממנו. מכתב אנונימי הוביל להטלת 10 חודשי מאסר על ניצב ניסו שחם בגין עבירות של הטרדה מינית נגד פקודות שלו. מכתב אנונימי היה המניע להדחת הניצבים חגי דותן, קובי כהן ושוטרים נוספים, שהיו עסוקים בשוטרות ובאחרות במקום בשמירה על החוק. גם המכתב האנונימי האחרון, זה שעסק במינוי ר' לראשות השב"כ, סיכל בסופו של דבר את המינוי של א' לראשות הסוכנות היהודית.
בסוף, כנראה שלעולם יש סיבוב מושלם. זה שאין במכתב חתימה, לא אומר שגם אין בו דבר מה.