כילד שגדל בחברה דתית, קיבלתי בחשדנות וספקנות את העובדה שיש יהודים שלא מקיימים מצוות. לאט-לאט הבנתי שיש יהודים שלא מתפללים ולא שומרים שבת, ואפילו אוכלים לחם בפסח. מגיל מסוים זה כבר הפסיק להפתיע אותי: אני מכיר אנשים שמעולם לא הניחו תפילין, פתחו סידור תפילה או צמו ביום הכיפורים - וכולם יהודים טובים. אבל יש דבר אחד שאני עדיין לא מצליח לקבל, ונראה לי שלעולם לא אתרגל אליו: אנשים שמסרבים לערוך ברית מילה לבניהם, ואת זה אני פוגש יותר ויותר בזמן האחרון.
"ונמלתם את בשר עורלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם" - כל כך קדום, בסיסי ומפורש הציווי הזה, כרטיס הכניסה לעם היהודי, חיבור לדורות של אלפי שנים - והנה גם הוא נכנס לקמפיינים בפייסבוק, לדיונים על זכויות, נאורות וטראומות פסיכולוגיות.
אלו לא רק אנשי שוליים או כאלו שמאמינים במערכת רוחנית אחרת לגמרי, אלא אנשים שאני מכיר. אלו אנשים שגדלו במשפחות עם זיקה למסורת היהודית, שאינם מתכחשים לזהות שלהם - ובכל זאת מחליטים, בשם ערכים מודרניים, לוותר על המצווה. אפילו הטיעון של "הוא יתבייש במקלחת המשותפת" כבר לא תופס, כי הוא הרי כבר לא יהיה היחיד.
בתקופה האחרונה, ברית המילה מתמודדת עם איום חיצוני לא פשוט: תחת הכותרת של "פגיעה בחסרי ישע", עולות במערב אירופה ללא הפסקה יוזמות חקיקה שתכליתן איסור על המנהג. בלגיה, דנמרק ושוויץ עסקו בזה לאחרונה, ובינתיים הקהילות היהודיות מצליחות, לא בקלות יש לומר, למנוע את ההחלטות. התגברות התופעה של יהודים, כאן בישראל, שלא רק שמוותרים על המילה אלא גם מתניעים דיונים אידיאולוגיים ומציגים טיעונים על התעללות והטלת מום, בוודאי יכולה לשרת את הגורמים באירופה שדוחפים בחקיקה. הם מעניקים להם טיעון מוחץ: "אפילו היהודים בעצמם מתחילים להתנער מהמנהג".
אי אפשר בלי הקורונה. כמעט הכול בחיינו השתנה מאז שהנגיף הגיע לכאן. כשאני שומע את הקולות הרמים והבוטים, אני יכול לדמיין את הוויכוחים הסוערים מועתקים גם לגזרה של הברית. לאחרונה שמעתי על הורים שקונים לילדים שלהם צמידים שעליהם כתוב "אין לבצע כל הליך רפואי בילד", כאילו הרופאים והאחיות הם אויבים שחייבים להרחיק אותו מהם.
זה אמנם מקרה קיצוני, אבל הוא מבטא הלך רוח שהולך ותופס תאוצה: הגוף הופך לדבר כמעט קדוש, כל התערבות במצבו הטבעי נחשבת לבלתי לגיטימית. את ההורים שמסרבים לחסן את ילדיהם כולנו מכירים, ואפשר להתווכח על הרציונל שלהם. עם זאת, ישנם לא מעט הורים שאפילו לא מוכנים שהילדים שלהם, והם עצמם, יעברו בדיקת קורונה. למה? "כי זה פולשני, לא טבעי ומפר את זכותנו על גופנו". אם כך מתייחסים לבדיקת מטוש פשוטה, אפשר להניח שעבור חלק מאותם אנשים (ואולי גם סביבתם), ברית המילה תהפוך להיות ממש סדין אדום.
מעבר לעיקרון, כבר מתחילים לשלוף את המחקרים: בעידן הפייק-ניוז, אין שום בעיה למצוא ברשת מחקרים וניתוחים מפי "מומחים" (בעיני עצמם בעיקר) על סכנות אדירות שיש לברית המילה, על זיהומים ופגיעה ארוכת טווח ואפילו מוות בעריסה. העובדה שעם שלם כבר עושה זאת כבר אלפי שנים, ושמאות מיליוני גברים בעולם עברו את ההליך הזה - לא תצליח לבלבל אותם כמובן.
בסופו של דבר הוויכוח הוא לא מדעי, לא פסיכולוגי ולא משפטי: סיפור ברית המילה הוא סיפור התנגשות בין שני עולמות, בין החובה המסורתית של ההורים מול הזכויות הטבעיות של התינוקות (רעיון חדש למדי), בין המחשה שאנחנו חלק משרשרת דורות קדומה לבין התפיסה שהכול נתון לחידוש, שינוי ומחיקה, והכול צריך להיבחן דרך מושגים בני זמננו.
מי שמרגיש חלק משרשרת הדורות לא אמור להתלבט יותר מדי: בגיל שמונה ימים, בנים יהודיים עוברים ברית מילה. כן, זו החלטה שהורים רשאים לקבל עבור הילד שלהם, וזו גם החלטה טובה.