היום (ראשון) דנה ועדת השחרורים באחת מהבקשות החצופות של אסיר ישראלי - ודחתה אותה בדין ובצדק. מדובר במוחמד אגבריה, שהוביל בשנת 1992 את הטבח שכונה "ליל הקלשונים". ארבעה אזרחים ערבים-ישראלים חדרו למאהל טירונים מבוגרים, ליד קיבוץ גלעד, ושם גירזנו ושחטו שלושה חיילים. הם כינו את עצמם ג'יהאדיסטים איסלאמים. לימים נמצא במשרדי הג'יהאד האיסלאמי בג'נין מכתב שכתבה אימו של אותו אגבריה לנסראללה, בו ביקשה שיביא לשחרור בנה הגיבור המהולל "קוטל הציונים בעלי הלבבות החלולים".
דינה של בקשה עזת מצח כזו להידחות על הסף. בלי להניד עפעף, בלי הנמקות, בלי הסברים. הדבר מדבר בעד עצמו. הטבח המשולש טובח את הפנייה. הרצח המשולש רוצח כל בקשה לקיצור העונש.
בעוד 10 או 15 שנים, גם אמג'ד וחכים עוואד יגישו לוועדת השחרורים בקשה דומה. מי הם הנבלים הללו? שני פלסטינים מהגדה שחדרו לבית משפחת פוגל בהתנחלות איתמר, שחטו ילד בן 10, חנקו למוות ילד בן 4 ודקרו בראשה תינוקת בת 3 חודשים. אחר כך הם התפנו להרוג גם את הוריהם. היכולה להיות אכזריות גדולה מזו? ברבריות עזה מזו? אבו מאזן גינה אז את המעשה גינוי רועם, גינו גם חברי כנסת ערבים-ישראלים. בבית המשפט הביעו שני הרוצחים צער - לא על המעשה, אלא על שלא ידעו שהיו בבית עוד שני ילדים, או אז היו שוחטים גם אותם.
בעוד 10 או 15 שנים יגיש בקשה לקציבת עונש גם דמיאן קרליק. מי הנבל הזה? הוא ביצע טבח במשפחת אושרנקו בראשון לציון. הוא פוטר מעבודתו על ידי הבעלים לאחר שנתפס בגנבה ממועדון שברשותם, בו שימש מלצר ראשי. כנקמה הוא רצח את הסבא והסבתא, את ההורים, ילד בן 3 ותינוקת בת 4 חודשים. הוא דקר אותם להנאתו חזור ודקור.
קצרה היריעה מפתיחת דיון על עונש מוות בגין מעשי רצח שטניים. הגישה האמוציונלית מול הגישה השכלתנית. נקמה או הרתעה. שווה להדגיש רק תחושה אחת: חרדה. אם וכאשר יצורים כאלו - מנחם בגין היטיב לכנות את שכמותם "חיה דו-רגלית" - ייצאו לחופשי, הם יהוו סכנה. קיומם של כאלה במרחב הציבורי, אם ישתחררו או יברחו מהכלא, מעורר צמרמורת. פחד מצמית.
נשיא המדינה, שיקבל כנראה את המלצת הוועדה, צריך לומר למוחמד אגבריה: המדינה הציונית איפשרה לך לעשות בכלא תואר ראשון ותואר שני. למשפחתך, בעלת האזרחות הישראלית על כל סעדיה ומנעמיה, לקבל קצבה חודשית מהרשות הפלסטינית. תישאר בכלא. ישבת רק 29 שנים. תשוב אלינו בעוד 29 שנים.