האיש שכיסה חצי מהמדינה: מה זה כתב שטח? אפשר להסביר את המושג על פי הגדרות שונות, לדבר על תפקיד מסוים עם דרישות ומטרות, ואפשר פשוט להביט בשגיא בשן וללמוד. שגיא בא מהשטח, למד בשטח והביא את השטח בכל רגע בעשייה שלו ככתב.
"כתבנו בדרום" - מאחורי התואר הזה עומד תפקיד כמעט בלתי אפשרי: להיות אחראי על דיווחים מבאר שבע, הנגב, הערבה ועד לאילת. שטח עצום, מלא בקונפליקטים וחדשות, החלק שמדינת ישראל לא תמיד רוצה לראות ולהראות, המקומות שקל לנו לשכוח אותם. אני זוכר את שגיא בתחילת דרכו בחברת החדשות, כשהטלפונים עוד לא היו חכמים אבל הכתבים היו מתוחכמים. שגיא ניצל את כל ההכשרה שלו כעורך וידאו (ולפעמים גם את הידע שלו כקצין קרבי) והפך לצוות שידור של איש אחד.
24 שעות ביממה הוא היה קשוב לאירועים, מהסיפורים המוניציפליים הקטנים ועד לפיגועים הקשים והמבצעים של ישראל בעזה. תמיד היה שם, מוכן לדווח. מצד אחד מקצוען מול המצלמה ומצד שני מביא למסך דמות שכולנו יכולנו להאמין לה ולהזדהות איתה. מי שהכיר אותו מחוץ לשידור ידע שמעולם הוא לא היה צריך להעמיד פנים - כזה הוא היה.
שגיא לא רק סיקר את האירועים, אלא היה חלק מהם. הוא לא נתן למצוקות לעבור על פניו, ופעמים רבות היה כותל הדמעות של תושבי הדרום. הם ידעו שברגע שהמצלמה תכבה והמיקרופון ירד, שגיא יישאר שם, ועבור רבים מהם הוא היה הכתובת לאינספור בקשות לסיוע.
"בשורות טובות", כך קראו לתוכנית הרדיו שהגיש ברדיו דרום. למרות שכולנו חיכינו לבשורות טובות מהקרב של שגיא בסרטן - הפעם הן לא הגיעו, ואנחנו נפרדים הרבה יותר מדי מוקדם מאיש גדול עם לב גדול.