ההחלטה על איסור העלייה להר הבית התקבלה הבוקר (שני) בדיון מסכם שקיים מפכ"ל המשטרה, רנ"צ קובי שבתאי, עם מפקד המחוז, עם קצינים נוספים וכן עם גורמי שב"כ וכל מי שמעורב בהליך קבלת ההחלטות בעניין זה. מה שהכריע בסופו של דבר הייתה המתיחות העצומה שהייתה באוויר והמידע והצילומים שהגיעו לגורמי המשטרה על ההיערכות המאסיבית של אלפי הצעירים הערבים על ההר לעימותים עם שוטרים.
ההבנה הייתה שכל מה שהכינו על ההר היה בעצם מיועד ליהודים שאמורים לעלות ולבקר בהר הבית. אין ספק שההחלטה שהתקבלה היא ההחלטה הנכונה, ואסור היה לקבל שום החלטה אחרת ביום כזה ובמתיחות הכל כך גבוהה שיש בשבועות האחרונים בירושלים. כל החלטה אחרת שהייתה מתקבלת, הייתה גורמת להידרדרות ולהתרחבות העימותים גם אל השטחים, וכמובן גם להסלמה בעזה.
מלכתחילה, אני חושב, אחרי ההסלמה בשיח' ג'ראח שבאה בעקבות העימותים בשער שכם, גורמי הביטחון במשטרה ומחוצה לה, כמו מקבלי ההחלטות, היו חייבים לקבל החלטה כזאת כבר לפני שבועיים. לפיה, לא יהיו ביקורי יהודים ביום ירושלים, זאת כדי לנסות ולהרגיע את השטח ולהוריד את גובה הלהבות.
ניתן היה לשלב החלטה מן הסוג הזה עם אמירה מפורשת שאין בביטול הביקורים בהר הבית משום הודעה על ביטול מצעד הדגלים - האירוע הזה מתקיים במגבלות הנדרשות. ייתכן שאם הייתה מתקבלת החלטה מן הסוג הזה כבר לפני ימים ארוכים, גם גובה הלהבות בירושלים היה יורד במקצת בסוף השבוע. צריך לזכור שבכל מקרה, המשטרה מפסיקה את ביקורי היהודים בעשרת הימים האחרונים של הרמדאן. כך היא נהגה ונוהגת כבר שנים, חוץ מבמקרים מיוחדים שבהם יום ירושלים נופל על אותם עשרת ימים אחרונים, כפי שקורה הפעם.
ניתן היה רק לדמיין, לאור מצבורי האבנים, הסלעים, הזיקוקים ובקבוקי התבערה, והמתרסים שהוקמו בהר הבית, איך הכול היה נראה אם היו מתירים גם ליהודים לבקר בהר. התוצאות היו עלולות להיות הרות אסון. במובן הזה, מוטב שההחלטה התקבלה, גם אם באיחור.