אז עכשיו יש הפסקת אש, זה לא פלא שיש איזושהי תחושת חמיצות. עכשיו כבר שקט בחוץ, אבל אני כשלעצמי מתחיל להרהר שמא לא נלחמנו את המלחמה הנכונה. שנים אני יושב באולפנים ומדבר על הצורך לנהל מול עזה מקלות וגזרים - מקלות בדמות פעולות צבאיות נדרשות ביד קשה, ומנגד מהלכים כלכליים אזרחיים שיתנו לעזה יותר חשמל, מים ומקומות עבודה. פרנסה.

ואז באה ההתכתשות האחרונה, ואני מתחיל לחשוב שזה ממה לא העניין. כלומר, הקלות אזרחיות לא בהכרח יביאו שקט, כי מולנו עומד ארגון איסלאמיסטי קיצוני, קשוח ואלים שמצב אזרחי הרצועה פחות משפיע עליו. אני מתחיל יותר ויותר לחשוב שהבעיה היא לא בפעולה טקטית כמו זו שצה"ל ביצע, לטעמי בהצלחה רבה. היא כשלעצמה לא תוכל להביא לשינוי המציאות סביב רצועת עזה.

גבול עזה, ארכיון (צילום: דובר צה"ל, חדשות)
בהיעדר אסטרטגיה, הערך של ההישג הטקטי מוגבל. גבול עזה | צילום: דובר צה"ל, חדשות

חמאס לא נלחם על רצועת עזה והגיע הזמן שנבין זאת - הוא נלחם על ירושלים, על הגדה המערבית, על רצונו לרשת את הרשות הפלסטינית ולהפוך להיות הארגון המוביל של הפלסטינים. פעולה טקטית כמו שהתבצעה בעשרת הימים של המבצע היא כשלעצמה, הגם שהייתה מאוד מוצלחת, היא לא תביא לשינוי.

מכל אלה נדרשת עכשיו ישראל לגבש לעצמה אסטרטגיה כוללת, ולא להישען כל הזמן, אחת לשנתיים-שלוש או חמש שנים, על פעולה טקטית שמענישה את חמאס ברצועת עזה. פעולה טקטית מאבדת מיעילותה אם היא לא חלק מתפיסה אסטרטגית כוללת. הפעולה הטקטית אמורה לשרת אסטרטגיה. בהיעדר אסטרטגיה, יש טעם בפעולה טקטית אבל לא יהיה נכון לחכות לתוצאות מרחיקות לכת. ישראל צריכה לגבש לעצמה אסטרטגיה כוללת לרצועת עזה ולא להישען, פעם אחר פעם, על הפעולות הטקטיות שמתבצעות ברצועה.

במשך שנים, מדינת ישראל נמנעת מלגבש לעצמה תפיסה כוללת לתושבי הדרום. הם, מצידם בצדק, דורשים פתרון ארוך טווח שיאפשר להם לחיות חיים שלווים. ייתכן שהרשות הפלסטינית החבוטה - ואין שם חובבי ציון - היא זו שזקוקה לחיזוקים מישראל. בהיעדר מדיניות כזאת, חמאס הוא זה שמתחזק מסבב לסבב. אין לי פתרון ברור שאני יכול להמליץ עליו, אבל יש לי תחושה שאנחנו ממשיכים להילחם מלחמות שלא מביאות לתוצאה שאנו מקווים לה. הגיע הזמן לשנות.

עזה, רצועת עזה, חמאס, ג'יהאד איסלאמי, מחבל (צילום: פלאש 90)
את חמאס ושותפיו לא מעניינים האזרחים בעזה | צילום: פלאש 90

הגיע הזמן שגם כאן בישראל יבינו את הרגישות הגדולה של המקומות הקדושים בירושלים סביב מסגד אל-אקצא. אנחנו מאוד ערים לרגישויות הדתיות שלנו ולא מפנים מקום למחשבה על הרגישות שלהם. פעם אחר פעם גלי ההתנגשויות והאלימות פרצו בהקשר לירושלים, אז לא הגיע הזמן לחשוב אחרת ולשקול מדיניות יותר נבונה?

הצבת המגנומטרים הייתה טעות, וגם העלייה של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון להר הבית. גם הצבת המחסומים בשער שכם הייתה טעות. בכל אחד מהאירועים האלו גילינו להפתעתנו שזה מדליק אש גדולה אצל הפלסטינים ביהודה ושומרון. האם כל אחד מהצעדים האלה היה באמת הכרחי? נדמה לי שנכון יהיה שבסוף כל סבב לחימה עם עזה נעשה חושבים. לא רק על כמה קילומטרים של תת-קרקע השמדנו, או כמה בכירים חוסלו. זה חשוב כמובן, אבל כשזה מתבצע במנותק מאיזושהי תפיסה כוללת, ההישג ילך ויתעמעם.