ההתמודדות הישראלית מול האיומים האסטרטגיים האירניים הפכה בשנים האחרונות למערכה רב-ממדית. בציר האיומים ישראל מתמודדת עם האיום הגרעיני, ההתבססות האירנית בסוריה, פרויקט דיוק הטילים והאיום מארגוני הטרור בהם היא תומכת, ובראשם חיזבאללה. זירות האיום גם הן מגוונות - פעילות אירנית ישירה או עקיפה מלבנון ומסוריה על גבולותינו, עירק ואירן במעגל השני והשלישי, והפעילות בכל ממדי הלחימה - באוויר, בים, ביבשה ובסייבר. הפעילות נעה על ספקטרום רחב של ממדי הפעלת כוח חשאי נגד שלוחיה של אירן ועד לפעולות שיש בצידן לקיחת אחריות ופגיעה ישירה בהתבססות האירנית בסוריה.
עם זאת, ישראל ואירן נזהרות לא להגיע לעימות מלא ולא להתדרדר למלחמה. הדיווח ממקורות ערביים ואמריקנים על התקיפה של אוניית אם-אירנית, השייכת למשמרות המהפכה, מדגים זאת היטב. כמו בפעילות האירנית נגד ספינות סוחר ישראלית, אין כוונה להטביע אוניות או לגרום לאבידות בנפש. שם המשחק הוא פעילות מתחת לסף מלחמה ו"בקרת ההסלמה".
על פי מקורות זרים, ישראל פעלה בזירה הימית, בפעילות נקודתית ומתוחמת היטב, נגד שלוש פעילויות אירניות: אספקת נפט לסוריה למטרות מימון חיזבאללה, העברות אמל"ח מתקדם בנתיבים הימיים ולאחרונה גם נגד פעילות מודיעינית וקומנדו אירני על ספינת האם-האירנית "סאביז".
חשוב לראות את התקיפה גם בראיה אזורית רחבה יותר. ספינת המודיעין האירנית לקחה חלק פעיל בסיוע מודיעיני לחות'ים בתימן, התוקפים באינטנסיביות את סעודיה בטילים בליסטיים ובמל"טים מתאבדים. התקיפה מעניקה עזרה למדינות המפרץ הפרסי - בעלות בריתה של ישראל.
הלחץ האמריקני הפך ל"מקסימום לחץ" אירני
באותו יום שמתפרסמת התקיפה הישראלית בערוצי תקשורת סעודיים, מגיע לישראל לשהות באופן קבוע השגריר האמירתי הראשון. אף משמעותי יותר - מגיע לווינה שליחו של הנשיא ביידן לנושא האירני - מר רוב מאלי, לטובת שיחות על חזרה להסכם הגרעין מ-2015. חשוב לזכור שהנושא הגרעיני הוא הנושא החשוב ביותר, המאתגר ביותר ובעדיפות עליונה במאבק עם האיום האירני. מכל האיומים בכל הזירות, מדובר באיום היחידי שיש לו פוטנציאל להפוך לאיום הקיומי על מדינת ישראל.
מיד עם חילופי הממשל הארצות הברית, נשם המשטר האירני לרווחה. שני מנופי לחץ שהופעלו נגדם על ידי ממשל טראמפ - הסנקציות הכלכליות וחשש מהפעלת כוח צבאי נגדם - נראו לפתע יותר כהזדמנות לחולל שינוי במדיניות האמריקנית, מאשר איום.
ממשל ביידן, משובץ ומאויש באנשים שהובילו את הסכם הגרעין מ-2015 המחויבים לדרך דיפלומטית ולחזרה להסכם, סיפק למעשה לאירנית עמדת מוצא חזקה במשא ומתן על החזרה להסכם. רתיעתו המופגנת של ממשל ביידן משימוש בכוח צבאי נתנה גם היא לאירנים אפשרות להפוך את האסטרטגיה הנטושה של "מקסימום לחץ" האמריקני ל"מקסימום לחץ" אירני בשני ערוצים: גרעיני וקונבנציונלי.
כך האירנים מתקדמים בתוכניתם הגרעינית, מציבים צנטריפוגות מתקדמות וצוברים אורניום מועשר בכמויות גדולות, כולל לרמת 20%. בחזית האזורית הם מעודדים את שלוחיהם בתימן לתקיפות רחבות ובלתי פוסקות על ערב הסעודית בטילים ובמל"טים, ומעודדים את המיליציות בעירק לזנב באמריקנים.
אסטרטגיה זאת של "מקסימום לחץ" אירני מאפשרת להם עמדת פתיחה קשוחה התובעת מהאמריקנים לחזור ראשונים וללא תנאי להסכם הגרעין. לפי ראייתם, על וושינגטון גם לפצות את האירנים על הנזקים שנגרמו להם בגלל הסנקציות ולהבטיח שארצות הברית לא תפרוש בעתיד מההסכם. האמריקנים גם חוששים שאחרי הבחירות באירן יראו משטר קיצוני עוד יותר, לכן הם הזדרזו לקרוא לחזרה מתואמת להסכם.
הממשל בוושינגטון, מצידו, מכיר בבעייתיות שבהסכם הגרעין מ-2015. סעיף ה"שקיעה" שבו מעניק לגיטימציה לתוכנית גרעין אירנית ב"טווח אפס מפצצה" לקראת סוף העשור הנוכחי. היקף המחקר והפיתוח מאפשר לאירן לצמצם את זמני הפריצה לפצצה ואין בהסכם טיפול בעיסוק האירני בממדי הנשק של התוכנית, שנחשפו מאז שנחתם ההסכם. בנוסף, לא מתאפשר פיקוח על התוכנית "בכל זמן ובכל מקום". לכן, ממשל ביידן חיפש דרך לחזור להסכם, ובה בעת לשפר אותו להסכם "ארוך יותר וחזק יותר". עדיין, וושינגטון התקשתה להסביר כיצד יתיישב המתח בין הרצון לחזור להסכם, שמשמעותו שמיטת מנופי הלחץ, לבין השאיפה לאכוף על אירן את שיפור ההסכם.
כישלון המדיניות שקידמה ישראל
לרגע היה נדמה שבוושינגטון מחלחלת ההבנה שחזרה מהירה לשולחן הדיונים אכן תוביל לאובדן מנופי הלחץ לשיפור ההסכם. הנשיא ביידן אף דרש מהאירנים לסגת ראשונים מהפרות ההסכם, אך עמדה זאת לא החזיקה מעמד והתמוטטה תוך חודשיים. הממשל מצמץ ראשון. בשבוע שעבר הוא נעזר במדינות אירופה השותפות להסכם, וכן ברוסיה ובסין, כדי לייצר פלטפורמה למשא ומתן. בפגישה וירטואלית, שממנה נעדרו האמריקנים, הוחלט להמשיך בדיונים השבוע בווינה כשהאמריקנים ימתינו בחדר צדדי, זאת משום שהאירנים מסרבים לנהל עימם משא ומתן ישיר! כך הפך הצד החלש בעימות - למדינה המכתיבה את דפוסי המשא ומתן. בנתונים אלו, אין סיכוי לממשל האמריקני להגיע להסכם "ארוך יותר וחזק יותר".
בישראל עוקבים בדאגה אחרי המתווה המסתמן לחזרה להסכם ללא שינויים בו, ובלי התייחסות לסוגיית הטילים הבליסטיים. כמו כן, בלי שינוי של הפעילות המתריסה והבעייתית של אירן ברחבי המזרח התיכו. כשראש הממשלה נתניהו לחץ ב-2018 על הנשיא טראמפ לפרוש מההסכם, הוא צפה שלושה תסריטים חיוביים בראייתה של ישראל - התמוטטות המשטר בטהרן תחת הלחץ המירבי, היענות המשטר ל-12 הדרישות שהציב לו מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו - ביניהן תיקון ההסכם, ולבסוף אולי אף מכה צבאית אמריקנית על מתקני הגרעין האירניים. אף לא אחד מהתרחישים הללו התממש.
בסביבת ראש הממשלה נתניהו דוגלים אמנם בהמשך מדיניות ה"מקסימום לחץ" האמריקנית, בהנחה שדרוש עוד זמן ללחוץ להבנות ולהשיג את מטרותיו. עם זאת, מבחן המציאות שמולו עומדת ישראל הוא ממשל אמריקני שנטש את מדיניות זו ומשטר אירני שאיבד את הפחד מארצות הברית. שתי המדינות, ארצות הברית ואירן, ממהרות לחזור להסכם הגרעין מ-2015.
מה ישראל צריכה לעשות
במציאות חדשה זו, נכון לאמץ מדיניות של שיח והסכמות עם האמריקנים על האופן בו יושג הסכם "ארוך יותר וחזק יותר" עם אירן, ומה יעשו שתי המדינות אם לא ימצאו המנופים לאכוף על האירנים הסכם משופר. חשוב לפתח מחדש את יחסי האמון עם הממשל הדמוקרטי ולמנות צוות מקצועי חזק שיידע לקדם את האינטרסים הישראליים בנושא האיום האירני בכלל ועצירת תוכנית הגרעין בפרט.
בבסיס הדיאלוג עם האמריקנים חייבת להיות הסכמה הדדית ופומבית על היעדים המשותפים - מניעת האפשרות מאירן להגיע ליכולת שעל בסיסה תוכל להחליט להגיע לפצצה גרעינית, ותיקוןו הפרצות שבהסכם הגרעין המקורי. בערוץ הדיאלוג המקצועי והחשאי, חשוב לסכם כיצד יפעלו ישראל וארצות הברית אם יעריכו ששני יעדי העל הללו אינם מושגים ומה המנופים שיופעלו כדי להבטיח הסכם טוב יותר. חשוב לבנות אמון מחודש, על בסיס שיתוף פעולה מודיעיני, מדיני וביטחוני, והערכת מצב משותפת בקבועי זמן קצרים יחסית.
שר הביטחון והרמטכ"ל הצביעו לאחרונה על האופציה הצבאית שמכינה ישראל, אופציה שקיומה ואמינותה היא תנאי להצלחת מאמץ דיפלומטי והיא הברירה האחרונה אם ייכשלו כל החלופות האחרות לעצירה האירנים מלהגיע לפצצה גרעינית. חשוב גם לשכנע את הממשל האמריקני שהחלופה להסכם רע איננה בהכרח מלחמה.
מומלץ להפריד בין הנושא הגרעיני, שחשיבותו עליונה, לבין הפעילות לעצירת ההתבססות, החתרנות והטרור האירני באזור, אותן יכולות ישראל, ארצות הברית ומדינות ערב לעצור אם יפעלו יחד באופן קוהרנטי ומתואם. חשוב להבהיר לבעלי בריתנו האמריקנים שאסור לחזור על השגיאה מהעשור הקודם בה הסכם גרעין, אפילו משופר, עם אירן יאפשר לטהרן חסינות לפעילותה השלילית באזור. "הסכמי אברהם" והאפשרות להרחיבם גם לערב הסעודית ומדינות נוספות המודאגות אף הן מחתירתה של אירן להתבסס ברחבי המזרח התיכון ובפרט מהתגרעונתה, אמורים להוות תשתית לחזית אזורית ובינלאומית רחבה מולה.
חשוב שכאשר תקום בישראל ממשלה היא תכיר בשינוי המצב האסטרטגי, בעדכון האינטרסים והערכים של המעצמות ומדינות האזור - ובכישלון המדיניות מול אירן בשנים האחרונות. חשוב שממשלה עתידית תעבור מעסיקו אינטנסיבי ומתמשך בתמרונים פוליטיים ומשפטיים, ותתפנה לטיפול אינטנסיבי, מקצועי ושקול באוסף המשברים הפוקדים את ישראל: קורונה, כלכלה, היעדר תקציב, שסעים חברתיים, נפיצות חזיתות הצפון ועזה, תוצאות הבחירות ברשות הפלסטינית, בית הדין הבינלאומי בהאג וכמובן האיום הגרעיני וקונבנציונלי מאירן.
מול אירן חשוב שהממשלה תדון ותגבש מדיניות ריאלית, אחראית ומתואמת עם ארצות הברית להשגת המטרות המשותפות של שתי המדינות: מניעת פצצה גרעינית מאירן ובלימת התבססותה כמעצמה אזורית הגמונית במזרח התיכון.
>>> הכותב הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי שבאוניברסיטת ת"א