מועצת הביטחון של האו"ם התכנסה אתמול (ראשון) לדיון פומבי ראשון (בזום) במה שהוגדר "המצב במזרח התיכון, כולל השאלה הפלסטינית". שגריר ישראל לאו"ם ולארצות הברית גלעד ארדן עמל במהלך השבת על הנאום שיישא בפני נציגי 15 המדינות החברות. נאום זה וודאי יחזור שוב על המסרים הישראלים שעיקרם הדגשת האבסורד שבחשיפת אזרחי ישראל לאיום הטילים והמשוגרים מרצועת עזה כדי להרוג בנו, וכי לישראל יש זכות מלאה להגן על עצמה.

עם זאת, עקומת הלגיטימציה שממנה נהנתה ממשלת המעבר של נתניהו וגנץ עד אתמול שינתה מגמה. בליץ השיחות שקיימו אמש בכירי ממשל ביידן עם עמיתיהם בישראל מעיד שבבית הלבן רוצים לראות את הסוף. בשבוע שעבר סייע מזכיר המדינה בלינקן להדוף לחץ מדיני והתנגד לכינוס מוקדם יותר של מועצת הביטחון, בנימוק שארצות הברית פועלת להרגעת הרוחות.

בסוף השבוע ארצות הברית מיהרה לגנות את ההחלטה להפיל את רב הקומות בעזה שבו שכנו, בין השאר, משרדי סוכנות הידיעות האמריקנית הנחשבת AP. המהלך המבצעי הזה הוביל עוד יותר את התקשורת העולמית למקד את הסיקור בהרס וההרג בתוך רצועת עזה.

התקשורת הישראל מתמקדת יותר במה שקורה בתוך ישראל פנימה. הזעקות, היירוטים ולעיתים נדירות פגיעה ישירה שגורמת לאובדן חיים. מעזה מגיעות כל הזמן תמונות ודיווחים על אזרחים הרוגים, בהם עשרות ילדים ונשים. מרבית אזרחי ישראל כלל לא מודעים לכך, אבל הפער הזה בין אובדן החיים המדווח מעזה לבין אובדן החיים בישראל מחזיר את המונח מידתיות לשיח המדיני והתקשורתי. כשמדברים על מידתיות - ישראל תמיד בצד המפסיד.

הפגנות נגד ישראל בניו יורק (צילום: רויטרס)
הפגנות ההזדהות עם עזה מתפשטות, ניו יורק | צילום: רויטרס

ארגון חמאס לא זוכה לסימפטיה בשום מקום כמעט. עם זאת, כפי שציין אמש השר יואב גלנט, חבר הקבינט ואלוף פיקוד הדרום לשעבר באולפן חדשות השבת עם דנה ויס, חמאס הוא ארגון טרור שמחזיק כמעט שני מיליון אזרחים כבני ערובה. והם נפגעים! ככל שהזמן עובר בעזה, נפגעים יותר. כפי שדיפלומט ישראלי בכיר אומר לי - "לא משנה מי התחיל, בעזה נהרגים יותר".

רקטה, מד"א, שיגורים, שיגור (צילום: אדי ישראל, פלאש/90 )
בשאלת המידתיות, ישראל תמיד תהיה בצד המפסיד | צילום: אדי ישראל, פלאש/90

הפגנות ההזדהות עם תושבי עזה, שהחלו במדינות ערב, מתפשטות לעוד ועוד בירות בעולם. מנהיגי מדינות ערב שמקיימות קשרים עם ישראל מתעבים את חמאס, אבל נדרשים לשלם מס שפתיים לרחוב ולמעמדם בעולם הערבי. גם הלחץ על הנשיא ביידן מתוך מפלגתו פנימה, ובתקשורת האמריקנית, הולך וגדל. בשפה הדיפלומטית זה אומר שמרחב הלגיטימציה הולך ומצטמצם. בזירה המדינית-תקשורתית הזמן פועל לטובת חמאס, וכשבתקשורת הישראל מדווחים על כך שבכירים בצה"ל מעידים שהמהלך הצבאי עומד בפני מיצוי, נראה שהחלטה נחרצת במועצת הביטחון היא מה שרצוי.