הכתבה הזאת היא סגירת מעגל – כזה שנפתח לפני שבועיים וחצי. במהלך הימים הראשונים של המבצע בעזה, התחושה הייתה שדברים מתפרקים כאן, שהנס הזה שנקרא החברה הישראלית הולך ונפרם לו. חלקים בציבור הערבי הפנו עורף למדינה בשעת משבר. שילוב של פשע, אנרכיה ושנאה כלפי החברה הישראלית דחפו רבים מהם לעשות מעשים נפשעים וקשים ששיאם בלינצ'ים ובפגיעה בחפים מפשע – רק כי הם יהודים. אבל אז הגיעו קבוצות של יהודים שהתארגנו לפגוע בערבים – רק כי הם ערבים. הטרור משני הצדדים לבש צורה. פתאום הייתה תחושה שבעל הבית מאבד שליטה ושאפשר לתת דרור למאווים נסתרים – פגיעה באחר.
כאלה הם גם חברי הקבוצה "מוות לערבים – עפולה", שקמה באמצע חודש מאי. קבוצת טלגרם של אנשים מעפולה, מגדל העמק והסביבה, שהמכנה המשותף היחיד בין חבריה הוא שהם רוצים לפגוע בערבים. היה מי שביקש לדרוס ערבי, לבקש סליחה ולברוח. אחרים דיברו על מכות לערבים שעובדים בבתי עסק של יהודים. היו מי שביקשו לנקום בפועלים פלסטינים שהגיעו לישראל ובסך הכול מבקשים להתפרנס כדי לגדל ולחנך את ילדיהם. אבל היו שם גם אחרים – כאלה שבאמת רצו לרצוח ערבים. תאוות הנקם ושכרון הדם ממש ניכרים בטקסטים שכתבו ובהודעות הקוליות שהשאירו שם. לרצוח, להרוג, לפנצ'ר – אלה מילים שהרבו לחזור שם.
לא היו שם רק מילים. היו מי שביקשו להעלות את זה לפסים מעשיים. מישהו שם, שהכין בקבוקי תבערה, הפציר בחברי הקבוצה להביא עוד, כי 30 הבקבוקים שהכין לא הספיקו לו. הוא רצה "להרעיד את המדינה" כדבריו. היעד שלו היה פועלים פלסטינים שעומדים בטרמפיאדה ומבקשים לחזור הביתה אחרי יום עבודה בישראל. ככה נראה ונשמע טרור. בלי מכבסות מילים, בלי ניסיונות לסימטריה - כן או לא. פשוט טרור. בסופו של דבר זה לא יצא לפועל. אולי הייתה זו המשטרה שעצרה כמה מחברי הקבוצה עם נשק קר על גופם – אלה שביקשו לקדם את הנקמה; אולי הייתה זו העובדה ששתי הקבוצות העיקריות פשוט לא מצאו האחת את השנייה. בשורה התחתונה בקבוקי התבערה נשארו שם, בשטח, ממתינים לדורש.
שבועיים אחרי אנחנו הגענו, חיפשנו ומצאנו. בקבוקים מלאים בבנזין עם פתיליות מאולתרות – כאלה שנועדו להרוג אנשים רק כי הם ערבים. ובבקשה – למצקצקים בלשון – לאלה שיקראו את הכתבה ויתלוננו: "למה אתה מראה רק צד אחד?", תרשו לי לומר: אני מתעסק בטרור ערבי כמעט 20 שנה. סיקרתי אותו, צילמתי אותו מכל זווית אפשרית. אבל טרור שמגיע מהבית שלי – מאנשים שמסתכלים על השכונה המזרח-תיכונית ולומדים ממנה אלימות ושנאה, ממי שהולכים כמוני לבית כנסת (לעיתים רחוקות) בליל שבת, קוראים את ספר הספרים שאני קורא – ואז בשם עם ישראל רוצים לרצוח בני אדם רק כי הם ערבים – לזה לא אוכל להסכים לעולם.