אחרי שבוע סוער, עמית סגל ואמנון אברמוביץ' נפגשו לשיחה בדסק החדשות - וניסו להבין מה עבר עלינו ולאן אנחנו הולכים. "תגיד, כשהתותחים רועמים - המוזות שותקות?", עקץ אברמוביץ'. "נעלמת כל השבוע, לא דיברת, לא התווכחת, לא התפלמסת". סגל השיב לו: "היה חסר לך, אני מבין".
"אני משער שלא הסכמת עם כל מה שנאמר השבוע באולפן. ככה, בין השורות יכולתי לנחש את זה", הוסיף סגל. אברמוביץ' השיב: "התשובה מחייבת לרדת לבסיס. והבסיס, לא יעזור, זה 67'. משום שמה שאנחנו עשינו ב-67' - לא איחדנו את ירושלים, ירושלים לא מאוחדת. אבל איחדנו את ערביי 48' עם ערביי 67'. ופה מתחיל הסיפור".
"כשאתה מסתכל על הפרעות האלה, שנערכות בתוך תחומי ישראל הלגיטימית גם לשיטתך, אתה לא יכול שלא לנוס מהמחשבה שאולי הסיפור הוא בכלל 48' או 29'", השיב סגל. אברמוביץ' השיב לו: "אני מכיר בעוול שנגרם לעם הפלסטיני ב-48'. יחד עם זאת, לא פיתחתי רגשי אשם" - וסגל מיהר להשיב: "אתה 'אחראי אבל לא אשם', ברוח ימים אלה".
סגל הסביר: "הדוגמה שלא יוצאת לי מהראש היא של ידידת המשפחה, קרובת משפחה רחוקה, שסיפרה לי השבוע שהיא רואה את השכנה שלה מכוונת את הפורעים ואומרת: הנה החלון של היהודים, תזרקו עליהם בקבוק תבערה". לדבריו, "המסקנה היחידה מכך היא שיש קבוצה גדולה בחברה הערבית - לא כולם, אני מסכים - שאיננה רוצה אותך פה".
הדיון בין השניים הגיע גם לנושא הסימטריה, שנידון בהרחבה השבוע. סגל הבהיר: "כל עוד לא נאבחן וניתן דיאגנוזה נכונה, לא נוכל לתת את הפרוגנוזה שתפתור את העניין. אם אינך מאבחן את המחלה, לא תוכל לתת את התרופה: כל עוד נסתכל על האירוע הזה כמו מיליציות משני הצדדים ולא המשך המאבק הציוני, שבו אחת לאיזה זמן מוגבל עולה חבורה ערבית צמאת דם על יהודים, וכל מה שמפריד בין תרפ"ט לתרפ"א הוא כוח המגן של מדינת ישראל, לא נוכל לפתור את הבעיה".
אברמוביץ' השיב לו: "כדי לפתור את בעיית ערביי ישראל האזרחים, צריך קודם כול לפתור את בעיית העם הפלסטיני. אני לא רוצה להיכנס לקמעונאות וסימטריה על פי סרגל, אבל אתה יודע בדיוק איך הערבים חיים כאן - חלוקת הקרקע, מקומות עבודה, צעקות באיצטדיונים. הם הרי עובדים כאן כחוטבי עצים ושואבי מים".
"אתה יודע מה - אילו הם רצו להשמיד את ישראל, הם לא צריכים לעשות הרבה, רק שביתה. אם ערביי ישראל שובתים - אין רופאים, אין אחים, אין אחיות, אין רוקחים, אין עובדי בניין, אין עובדי ניקיון, ואין שחקני כדורגל". סגל מיהר להתלוצץ: "כדורגל בכל מקרה אין פה,אז אתה יודע - על זה אפשר להתפשר".
עם זאת, הוא הביע דאגה מהעיתוי של ההסלמה: "אבל זה קרה בדיוק בשבוע שבו בפעם הראשונה בתולדות המדינה היהודים הגזענים, שאינם נותנים הזדמנויות, מכל קצות הקשת הפוליטית - חוץ מששת המנדטים של סמוטריץ' - למעלה ממאה חברי כנסת יהודים ציונים היו מוכנים לשבת בקואליציה ואולי אף למנות לשר בפעם הראשונה יושב ראש של מפלגה שמיוצגת בידי תנועה איסלאמית ולא מהמתונות שבהם. אז אני אומר - איך זה מסתדר? מה מנסים לשדר לנו? ואני חושב שיש פה תגובת נגד חריפה מאוד, שאומרת: אנחנו לא רוצים את ההשתלבות. אתם, היהודים, רוצים אותה, מנסור עבאס רוצה אותה, לא ניתן לכם".
מנגד, אברמוביץ' השיב: "כמה ערבים השתתפו השתתפות אקטיבית במהומות? 800, 900, 1,500. מה האחוז שלהם מקרב ערביי ישראל? אותו דבר לגבי היהודים. כמה יהודים השתתפו בכל המעשים הללו? זה מעיד על מי שזה מעיד, אבל זה לא מעיד על כלל ערביי ישראל, כמו שהפורעים היהודים לא מעידים על כלל יהודי ישראל".
הדברים לא הרגיעו את סגל: "אני לא מצליח להשתחרר מהמחשבה ששני מחדלי הענק האלה רבצו לפתחנו חמישים דקות נסיעה דרומה מתל אביב, בעזה, ורבע שעה נסיעה מזרחה מתל אביב. ואם את זה לא זיהינו ממש מתחת לאפנו, מתחת לבית - מה עוד מחכה לנו שאנחנו לא רואים?"