במערכת הבחירות שהסתיימה זה עתה, מתנגדי נתניהו, מימין ומשמאל, זעקו על הפגיעה בשלטון החוק. הם יצאו נגד ההתדרדרות של ישראל למדינה שבה לנורמות ולחוקים אין כבר ערך, ואף אחד לא מכבד מסורות משפטיות. "זה בכלל לא עניין של ימין ושמאל", הם אמרו לנו. "אין שום קשר לפוליטיקה - רק לעקרונות בסיסיים של התנהלות בדמוקרטיה".

בתור בן אדם שומר חוק אני חייב לומר שזה מעניין, כי בשבוע הבא, מיד אחרי ליל הסדר, תהיה לנו הזדמנות לבחון את אותה דבקות בשלטון החוק ואותה מסירות אינסופית לתקנות ולצווים. המסעדות, שרק עכשיו נפתחו מחדש, יפגשו את חול המועד פסח, מה שאומר המון לקוחות - וחוק אחד שאוסר עליהן להגיש חמץ.

מסעדה בתל אביב בתקופת הקורונה (צילום: Sebastian Scheiner, ap)
חמץ בשפע, אילוסטרציה | צילום: Sebastian Scheiner, ap

בואו ואחסוך לכם את המתח: במקומות רבים, בטח ובטח בתל אביב (העיר שבה פועלות הכי הרבה מסעדות בישראל), אולי ישמרו על חוקי הקורונה (התו הירוק/סגול), על חוקי ההעסקה של עובדים ועל תקנות ההיגיינה - אבל לא על חוק החמץ. מי שילך ברחובותיה הראשיים של העיר העברית הראשונה יתקשה לפעמים למצוא מצות בתפריט, אבל חמץ דווקא יהיה בשפע: פסטות, לחמניות להמבורגר, לחמים לארוחת בוקר ופיתות לחומוס - הכול הולך. כבר לא צריך לנסוע ליפו כדי לטעום הבצק האסור, גם בדיזנגוף וברוטשילד אפשר לקבל חמץ גמור.

כבוד לחוק ולמסורת

לא, אין לי כוונה לנסות ולשכנע אנשים מדוע לא לאכול חמץ בפסח: לשמחתי, רוב היהודים בישראל שומרים כשרות באופן כללי, ובוודאי שגם נמנעים מחמץ בפסח. ההלכה ברורה, המסורת ידועה, וכל יהודי עושה את הבחירה שלו. אני כמובן גם לא מערער לרגע על זכותם של אזרחים ישראלים שלא לשמור על המצווה ולעבור על איסור אכילת חמץ, ובטח שלא נכנס לצלחת של אף אחד.

עם זאת, מהציבור החילוני בישראל, שרוממות שלטון החוק בגרונו, שנאבק (במקרים רבים בצדק גמור) על דקדוק בכל חוק ותקנה, אני מצפה שלא להיכשל במבחן הזה. לא רוצים להימנע מחמץ בגלל איסורים דתיים או סולידריות עם המסורת? אין בעיה, אבל לפחות תעשו זאת מתוך כבוד לחוק.

יום כיפור בתל אביב (צילום:  Yulia Dar, shutterstock)
יש תקדים: יום הכיפורים, ארכיון | צילום: Yulia Dar, shutterstock

במדינה המתוקנת, זאת שכל הגורמים הליברלים נוהגים לפנטז עליה, בכלל לא צריך את חוק החמץ (שאגב, נקרא גם "חוק חג המצות"): אנחנו נפנה אל אחינו החילונים ונבקש מהם שלא להכשיל אותנו ב"בל יראה ובל ימצא". הם, מתוך סולידריות וכבוד למסורת, יעשו זאת בשמחה, וישלימו עם הוויתור.

זה אמנם נשמע דמיוני, אבל יש כבר תקדים: ביום הכיפורים אנשים רשאים לנסוע ברחובה של עיר, לשמוע מוזיקה חזקה מהבתים, לעשות על האש בפארקים ובמרפסות - וזה לא קורה. הצביון המיוחד והנפלא של היום זה בישראל לא מוכתב על ידי חוק, אלא על ידי קודים חברתיים. זה כמובן מקרה יוצא דופן, ואי אפשר לבסס את היחסים בין הפרט והחברה רק על רצון טוב וכבוד הדדי - ולכן יש חוקים שיסדירו את האופן שבו הפרהסיה שלנו תיראה.

"אי אפשר מצד אחד לקדש את החוק ולהיות אבירי ההגנה על מערכת המשפט, ומצד שני להתעלם לגמרי מחוקים שפשוט לא נראים לנו"

חושבים שחוק החמץ רומס ברגל גסה את הזכות של בתי עסק למכור מה שהם רוצים ושל אזרחים לקנות את מה שהם רוצים? זכותכם המלאה, ואתם אפילו יכולים לגרום לכך לקרות: פשוט תשנו את החוק. לשם כך צריך רוב בכנסת שאמור לייצג את רצונו של רוב העם. לא השגתם כזה? אז אין ברירה אלא לכבד את מה שמבוסס כבר עשרות שנים על הכרעת הרוב. דמוקרטיה, להזכירכם. אי אפשר מצד אחד לקדש את החוק ולהיות אבירי ההגנה על מערכת המשפט, ומצד שני להתעלם לגמרי מחוקים שפשוט לא נראים לנו.

אם בכל זאת אנחנו, המאמינים בחשיבות המסורת אך לא מוכנים לוותר על אחדות ישראל, מחפשים סיבה לאופטימיות, נוכל למצוא אותה השנה בבתי החולים. זוכרים את המאבק סביב איסור הכנסת החמץ שבג"ץ פסל לפני חודשיים? אז כפי שאני חושב שדבר לא יעצור את המסעדות בתל אביב (ובמקומות נוספים) מלהציג ולמכור חמץ, אני מאמין שבתי החולים לא יהפכו למאפיות. כאשר מדובר ברמה האישית, אנשים יבינו את הסיטואציה המיוחדת, ויתחשבו. אני באמת לא רואה מצב שבו ליד מיטת חולה דתי תיערך סעודת לחמים ופיתות.

סדר פסח (צילום: AndrewSoundarajan, Istock)
לדבוק בשמירת חוק - גם אחרי ליל הסדר, אילוסטרציה | צילום: AndrewSoundarajan, Istock

לא רק פוליטיקה צריכה לעניין אותנו, לא רק קואליציות ומפלגות, אלא גם (ואולי בעיקר) החיים שלנו ביצירה המאתגרת שנקראת מדינה יהודית ודמוקרטית, שיכולה להתקיים גם ללא פיתות בפסח. חג שמח.