ישנה טעות נפוצה במערכת בחירות, והיא להקשיב למה שהפוליטיקאים אומרים, במקום לחשוב מה הם רוצים. אז לרגע אחד בואו נשים על מיוט את כל ההצהרות וההתחייבויות שאנחנו שומעים מהשחקנים הפוליטיים. הם רוצים מנדטים עכשיו, הם יתעסקו בהקמת קואליציה אחר כך. לאחר שמפת הסקרים כאוטית, ומפלגה אחת שנופלת מתחת לאחוז החסימה הופכת את כל המפה הפוליטית, בואו נלך אל האינטרסים של השחקנים.
אם אין לנתניהו 61, הגיע הזמן לחלק את המערכת הפוליטית למחנות חדשים: למי יש אינטרס בבחירות חמישיות, ולמי אין.
נתחיל בשאלה למי אין אינטרס בבחירות חמישיות: לגדעון סער למשל – מפלגתו הוקמה כמפלגת אלטרנטיבה המבוססת על מומנטום ותקווה להחלפת נתניהו. כבר בשם שלה טמון היתרון המתכלה שלה: "חדשה". גם לנפתלי בנט אין אינטרס בבחירות חמישיות – צירוף מקרים נדיר הביא אותו ממפלגת נישה קטנה, לניצול פוליטי מקסימלי של משבר הקורונה, תוך הבלטת יכולותיו היזמיות והיצירתיות. מגפה מגיעה פעם במאה שנה וההזדמנות לא בטוח תחזור.
למי יש אינטרס בבחירות חמישיות?
קודם כול, למפלגות הקואליציה שיישארו חברות בממשלת מעבר שרק אלוהים יודע מתי תיגמר, בתוך מערכת פוליטית רעועה שבה הזמני הוא הקבוע החדש. הנה הם: נתניהו – שיכהן במקרה כזה כראש ממשלת מעבר וכבר התבטא באופן ברור כמה היה יותר קל לו לנהל את הממשלה מתוך ממשלה זמנית-קבועה, חלשה-קשיחה שכזו. החרדים – שיישארו בתפקידיהם בממשלה כזו וירחיקו את סכנת השלכות הזעם הציבורי על אירועי הקורונה במגזר, וגנץ – שבבחירות חמישיות מתקרב עוד צעד ליעד, דמיוני ככל שיהיה, של רוטציה בנובמבר אם לא קמה ממשלה גם בבחירות חמישיות.
אבל לא רק למפלגות הקואליציה יכול להיות אינטרס בבחירות חמישיות. יש עוד שחקן שבחירות חמישיות הן האופציה הפחות גרועה מבחינתו. קוראים לו יאיר לפיד. לפיד הוכיח את עצמו בקמפיין הנוכחי כמנהיג שקול, צנוע, אמין, ששם את טובת המחנה לפני טובתו שלו, כאשר מפלגות אחרות בגוש השינוי מונעות את השינוי הזה בראשותו. הוא חייב 'להיפטר' מהמשקולות בגוש השינוי בדמות בנט וסער, שמציגים את עצמם כמועמדים לראשות הממשלה אבל פוסלים אותו לתפקיד, למרות שהוא גדול מהם. אליו אפשר לצרף את בן בריתו ליברמן – שנמצא במגמת התחזקות, ויכול להוכיח שוב עמידה במילה סביב תנאים חילוניים קשיחים שפיזר וכבר הוכיח שהוא לא ממצמץ גם במחיר של לקחת את המדינה לבחירות בסבבים קודמים, אם הממשלה לא קמה במתווה שהוא רוצה.
אבל, תגידו, הרי לפיד אמר שהחלפת נתניהו חשובה לו יותר ממינוי שלו לראשות הממשלה? וודאי, הוא לא יסוג מכך. הנה תסריט אחד, תוכלו לשרטט גם אחרים: לפיד יסכים לשבת בממשלה תחת מפלגות אחרות הקטנות ממנו. הוא יוותר על האגו. רק שהוא יביא איתו תנאים ערכיים, עליהם סיפר רק אתמול במאמר שלו בהארץ, ואני מצטט: "הכסף של האזרחים לא יופנה לעוד התנחלויות מבודדות" (מאחזים לא חוקיים), "בית המשפט העליון יהיה מוגן מפני התקפות" (לדוגמה, חוק שימנע פסקת התגברות), "לשים קץ למונופול החרדי על היהדות", ולקינוח "להט"בים, דרוזים וצעירים שמודאגים ממשבר האקלים יוכלו להרגיש שזו גם מדינתם".
אם כל ההיגדים הללו לא יספיקו למנוע הקמת ממשלה מסיבות אידיאולוגיות, אז ליברמן יוכל לעשות בשבילו את העבודה ולהוסיף את הדרישות שלו לממשלה הבאה. זו רשימה חלקית מהן: "יישום חקיקת חוק נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית בשבת, העברת ההחלטה על פתיחת עסקים בשבת לשלטון המקומי, גיוס בני ישיבות לשירות צבאי או לאומי וחובת לימודי ליבה בכל מערכות החינוך". בנוסף לדרישת ליברמן לפסילה של החרדים, המשותפת, נתניהו ובן גביר. מי שחושב שבנט וסער יצטרפו לקווי יסוד כאלה - שיקום.
התייאשתם? חכו. יש תסריט שבו בחירות חמישיות נמנעות: גם פה, צריך לחזור למפת האינטרסים. אם לפיד גדול מספיק, וסער ובנט חוששים מספיק מבחירות חמישיות, ייתכן והם יסכימו לשבת תחתיו בקונסטלציה כלשהי – וממשלה חדשה תקום.
אתמול פרסם עמית סגל שלפיד אומר שלא יישב תחת בנט כי הוא "לא סומך עליו שיקיים את הרוטציה". לפני שלושה חודשים בדיוק אמר לפיד: "צריך להתאחד מאחורינו - סיימנו לשים את האגו בצד". אני מאמין לו.
משה קלוגהפט הוא יועץ אסטרטגי לבחירות בעולם, לשעבר יועץ רוה"מ.