הרשימה המשותפת היא מותג שהחל בשנת 2015 ונולד "כצו שעה" ומתוך אילוץ חירום, בעקבות העלאת אחוז החסימה שיזם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. עם הזמן התפתח הרעיון של לאגד מתחת למטריה אחת את כלל הגוונים בפוליטיקה הערבית-ישראלית, והתפתח ניסיון למסד את הרעיון לידי ארגונים ומוסדות, רעיון שלא יצא לפועל בסופו של דבר בעקבות חילוקי דעות די ברורים. עם הזמן הרעיון נתקל באילוצים שהביאו למשבר, פירוק ושוב אחדות והכול בחסות ההסתה הפרועה של איש אחד שישב בבלפור, ראש הממשלה, שלא חסך ויצא נגד כמעט שני מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל.

 לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

הרעיון של השותפות החזיק מעמד וסחף את ההמונים מאחוריו. המועד האחרון של הבחירות במרץ 2020, שנת פרוץ הקורונה, נודע וייחרט בהיסטוריה של הפוליטיקה בישראל כזה שבו המותג החדש-ישן הצליח להביא 15 מנדטים. יש מי שיראה באותו הישג חסר תועלת ותכלית, כל עוד לא נמצאים במוקד קבלת ההחלטות, אכן זה כך, אבל כל עוד הדלת נעולה בפניך אזי אין אופציות אלא להתרגל להיות אופוזיציונר. לזה כבר התרגלו נציגי שני מיליון הערבים בישראל, שנמצאים ברשימה שמאגדת את כל מרכיבי החברה הערבית ישראלית - מוסלמים, נוצרים, דרוזים וגם יהודים - קרי חלום, סוג של אוטופיה שהגשים המיעוט הערבי בישראל בתוך מדינת היהודים.

מטה הרשימה המשותפת, בחירות 2019 (צילום: החדשות 12)
מטה הרשימה המשותפת, בחירות 2019 | צילום: החדשות 12

אותו מיעוט מואשם על ידי חוגים ממוסדים במנטליות מושרשת שמובילה לאלימות ופשיעה, דבר שניתן לסלוד ממנו ממש על ההתחלה, משום הערבים בישראל פנו להשכלה הגבוהה ככלי מנצח - בצל קמצנותן בלשון המעטה של ממשלות ישראל, בנכונותן לטפל ולטפח את המיעוט שחי בה.

אף ממשלה לא ניצלה, במובן החיובי, את המיעוט הזה כדי להכריז על שלום אמיתי, שלום של אמיצים ולא "פייק שלום". לעולם ערביי ישראל לא היו עמוד תווך בבניית המדינה - חוץ מענף הבנייה, ההנדסה וענף הרפואה. וכן אסור לשכוח שבשלב מסוים הם הפכו לבוסים של הכפר וכמעט (כבשו) את נבחרת ישראל לכדורגל, עם קפטן מוסלמי שאינו שר את ההמנון, ועוד 6-5 שחקנים ערביים - ובקרוב אולי אף נזכה לראות שחקן ערבי בשורות בית"ר-איחוד האמירויות ירושלים. אז האם ניתן לראות בכל הדברים הללו או לפחות ברובם - כהישג של רשימה אחת בת 5 שנים⁉️ התשובה היא כן.

ולמרות ההישגים שלה, הכישלון של הרשימה המשותפת בא לידי ביטוי בכך שלא הצליחו למסד את הרעיון של איחוד נציגי החברה הערבית לכדי הקמת ארגונים, עמותות ומוסדות. נוסף על כך, לאחרונה החלו להופיע ניצוצות של מחלוקת. למראית עין זו מחלוקת, אבל רב הנסתר על הגלוי, פחות מחלוקת ויותר מסתור"ת (מסתורין ותשאלו את התקשורת) - ויודעי דבר יודעים מה באמת גרם למפץ הגדול.

בנימין נתניהו ואיימן עודה בכנסת (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
נתניהו ועודה בכנסת | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

עתידה של "הרשימה המשורשרת" תלוי בשרשור של כל פוסט שעולה ברשתות החברתיות, ואכן כל פוסט שקשור לחברי הכנסת מהרשימה המשותפת זוכה לביקורת חריפה, בלשון עדינה, ולמתקפה חסרת רסן שמופנית כלפי נציגי הציבור הערבי. זו האינדיקציה האמיתית לעתידה של הרשימה ולאהדה שהיא לא זוכה לה לאחרונה, גם בגלל הפיצול, ובשל חוסר היציבות בניהול מאבק איתן מול הפשיעה והאלימות מול ממשלת ישראל. 

זה סדר העדיפות של הנושאים שהציבור הערבי בשנת 2020 רוצה שנציגיו יטפלו בהם:

  • אלימות ופשיעה
  • אדמות מגורים ובנייה
  • אזורי תעשייה ותעסוקה לצעירים
  • פיתוח
  • הסוגיה הפלסטינית
ראש הממשלה נתניהו עם המתחסן המיליון באום אל פחם (צילום: חיים צח, לע"מ)
ראש הממשלה בביקור באום אל פאחם | צילום: חיים צח, לע"מ

אין חולק על כך שחברי המשותפת פעלו לפי הסדר שצוין לעיל, אבל עדיין לא פעלו מספיק, טיפול שאינו הולם, בקול חלש ולא אחיד - וכמובן היה מי שניצל את זה. צייד הזדמנויות כזה יש אחד - קוראים לו בנימין נתניהו, שלאחרונה דאג לבקר בטירה שבמשולש ובאום אל-פחם בהפרש של שעות אחדות - מה שלא עשה במשך עשור בהיותו בשלטון ובראש הפירמידה.

הוא עשה זאת מתוך דאגה לציבור הערבי שאינו נוהר להתחסן, והפעם אל תתפלאו אם הוא יבקש מממנו לנהור לקלפיות, עם פתק אחד - מח"ל. אבל המח"ל של הציבור הערבי שונה לגמרי מהמח"ל (של אבו אל יאיר), המח"ל של הציבור הערבי: "מלחמה חסרת פשרות באלימות ובפשיעה".