בכחול-לבן הכריזו אתמול על תום עידן: תום עידן התמימות. הם החליטו לשנות כיוון, להחריף את הטון, להוות אלטרנטיבה ממשלתית בתוך הממשלה. לא בטוח שהם יממשו את ההחלטה, וגם אם כן- זה מעט מדי, מאוחר מדי, ובתור פתיח- הם בחרו את הנושא הלא נכון מדי: מינוי פרקליט מדינה.
בטקס האזכרה לחללי מלחמת יום-כיפור, ערך גנץ השוואה בין המלחמה ההיא למלחמה הזו. היום כמו אז, אמר, "נתפסנו לא מוכנים, הרעבנו את מערכת הבריאות לאורך שנים, לא הגבנו כראוי". נתפסנו, הרעבנו, הגבנו? בכל השנים ההן היית סגן רמטכ"ל ורמטכ"ל, מה לך ולמחדלים הללו, מה פשר ההתנדבות הרטרואקטיבית, על מה ולמה האלטרואיזם הזה.
ההסכם בין כחול-לבן לליכוד יילמד בעתיד בבתי ספר לממשל ובפקולטות למשפטים. שינויים בחוקי יסוד חסרי קשר להסכם קואליציוני, הסכם חסר קשר ליחסי כוחות פוליטיים, יחסי כוחות שלא הותאמו לתהליכי חקיקה. בתחילת המשא-ומתן שאלתי שאלה בסיסית, כאילו קטנונית אך משמעותית: איך גנץ ונתניהו פונים איש לרעהו. ובכן, ביבי היה פונה אליו עם מבט פתייני וטון רך, "בני". ואילו בני היה משיב לו בקול כפוף ומכבד, "ראש הממשלה". אז ידעתי שהעסק אבוד. זה היה לאחר שלוש מערכות בחירות שבהן היו יותר "רק לא ביבי" מאשר "רק לא בני". אינני אומר (אף שאני חושב כך) - שהוא צריך היה לפנות אליו בתואר, "נאשם מספר 1" - אבל "ראש הממשלה"?
אתמול הורה גנץ לשר המשפטים ניסנקורן לפתוח בהליך מינוי פרקליט המדינה. טעות. זו הבעיה שלנו היום, בזה הוא רוצה למקד את השיח? מעשי ידינו טובעים בים הקורונה וגנץ אומר פרקליט מדינה? דו"חות מבקר-המדינה, מ 2007 עד 2020, התריעו מפני קריסת מערכת הבריאות. על מגפת הקורונה מביט נתניהו במשקפת בעלת עדשה משולשת: אישית-פלילית-פוליטית, כמו אין מדינה, אין כלכלה, אין חברה ואין מחר.
בחודש האחרון התרחשו שני אירועים הראויים לתואר, מכוננים, עוצרי נשימה. האחד, הכרזת 40 הערים האדומות, בהן חובה היה לבצע סגר ולא לסגור את המדינה כולה. השני, פתיחת עסקים קטנים. הראשון בוטל בשל איומי המפלגות החרדיות. השני בוטל משום שהיה מנפץ את "מצב החירום המיוחד" כהגדרתו בחוק ומאפשר הפגנות. לשני אלה נתנה כחול-לבן את ידה. גנץ, ככה לא בונים חומה, ככה לא מציבים אלטרנטיבה.
איך נדע אם גנץ התבגר פוליטית? אם הוא יפנה מחר אל נתניהו בקריאה אישית מלב אל לב, גלויה ופומבית, בערך בנוסח הזה: אני וגבי אשכנזי ובכירי מערכות הביטחון זנחנו, הנחנו בצד, את פרשת הצוללות בכדי לאפשר לך להתמקד בקורונה. אנחנו גם לא מזכירים יותר את פרשת המניות. אבל אנא אל תשכח, למיליון ישראלים אין אוכל בבית, ולא דוד באמריקה שייתן להם מניות שיניבו 16 מיליון שקלים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות