עם היוודע דבר ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות בארה"ב, החלו נשמעים קולות רבים בישראל המביעים חשש מפגיעה חמורה באינטרסים המדיניים-ביטחוניים שלה בעקבות חילופי הממשל הצפויים בחודש ינואר 2021.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אין חולק שממשלו של הנשיא טראמפ היה הממשל הידידותי ביותר שעמד לצידה של ישראל מאז הקמתה. ירושלים ו-וושינגטון ראו בארבע השנים האחרונות את המציאות המזרח תיכונית באופן דומה. הממשל, בהובלת הנשיא טראמפ, העביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, הכיר בריבונות הישראלית על הגולן, חסם כל החלטה אנטי-ישראלית במוסדות בינלאומיים ופרסם תוכנית שלום בה כל פרמטר חשוב, תאם את התפישה הישראלית. בנוסף, הממשל הזה השלים הניצחון על דעא"ש וחיסל את מנהיגו אל-בגדדי, ובניגוד לקודמו, תקף בסוריה לאחר שזאת הפעילה נשק כימי על אזרחיה.
אך יותר מכל - חשובים שני מהלכים אסטרטגיים שתרמו רבות לקידום יעדיה של ישראל: הראשון הנו קידום השלום עם האמירויות, בחריין וסודן (המושג "שלום" שכבר יצא מהלקסיקון הישראלי חזר להיות ערך מוביל לאחר רבע מאה של קיפאון). המהלך השני - הובלת קו קשוח ותקיף מול אירן, שבמרכזו פרישה מהסכם הגרעין, החזרת סנקציות כואבות ופגיעה בקאסם סולימאני שהוביל את מהלכי ההגמוניה והטרור של אירן במזרח התיכון.
עם זאת, טראמפ כאובמה לפניו, הוביל אסטרטגיה של התנתקות מהמזרח התיכון - ולוואקום שהשאיר נכנסו אירן ורוסיה. אסטרטגיית ה"מקסימום לחץ" על אירן לא השיגה את יעדיה – מיטוט המשטר בטהרן או שינוי במדיניותו ובהתנהלותו. כשיעזוב טראמפ את הבית הלבן תהיה אירן קרובה יותר ליכולת גרעין צבאית מאשר ב-2017. יותר מכל - לטראמפ לא באמת הייתה תוכנית אופרטיבית מול הפרות ההסכם של אירן והתקדמותה לסף הגרעיני.
לקראת כניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן, יש להזכיר ולזכור שמדובר בידיד ישראל ותיק ובעל רקורד חיובי מול מדינת ישראל במשך 40 שנה. חשוב להבין שבארצות הברית של שנת 2020 קיימת הסכמה דו-מפלגתית, רפובליקנית ודמוקרטית, לגבי עקרונות העל של המדיניות ביחס למזרח התיכון: לא עוד מלחמות (לאחר שני עשורים של מלחמות לא מוצלחות באפגניסטן ובעירק), העצמאות האנרגטית של ארצות הברית אינה מחייבת אותה לרכוש את אהדת מדינות ערב, מאירן תישלל האפשרות להשיג יכולת גרעין צבאית, וקידום השלום והנורמליזציה בין מדינות האזור הוא ערך חשוב, גם כאמצעי להשגת יתר היעדים.
הממשל החדש לא ישנה דרמטית את מדיניותו כלפי ישראל
כישראלים, אך טבעי שהסוגיה הבוערת ביותר עבורנו הוא יחסו הצפוי של הנשיא החדש לישראל - אך המזרח התיכון ממש לא צפוי לתפוס מקום בראש סדר יומו של הנשיא ביידן. בראש סדר העדיפויות יהיו קודם כל ענייני פנים. גם כאשר יתפנה הממשל לטפל בנושאי חוץ, הוא יתמודד בראש ובראשונה עם סין על הדומיננטיות הגלובלית שלה. סין מאתגרת את ארה"ב בכל תחום: בתחום הכלכלה והסחר, בתחרות על ההובלה הטכנולוגית בעולם, באתגרים צבאיים - ומעל לכל, בראיה שונה של הסדר העולמי. אחרי סין בסדר העדיפויות של הממשל החדש - ההתמודדות עם רוסיה הכוחנית ועם צפון קוריאה הגרעינית. בנוסף, הממשל יתמקד בחידוש השותפות של ארה"ב עם בעלות בריתה ובחזרה להסכמים מהם פרשה ארה"ב ובראשם הסכם פריז בנושא האקלים.
רק לאחר כל אלו, יגיע הממשל לטפל במזרח התיכון ובישראל וגם אז, אין לצפות לתפניות דרמטיות במדיניות. הממשל ידגיש מחדש את מחויבותה של ארה"ב לפתרון שתי המדינות – יש הנוטים (או שמא רוצים) לשכוח שגם תוכנית השלום של טראמפ נסובה סביב פתרון שתי המדינות. כמו טראמפ, גם הנשיא הנבחר ביידן יודע שגם הפלסטינים אשמים בקיפאון המתמשך בתהליך השלום: הפיצול בין פת"ח לחמאס וסירוב החמאס להפסיק הטרור ולהכיר בישראל, העמדות הקיצוניות של הרשות הפלסטינית במו"מ, והעובדה שעד היום אותה רשות לא השיבה להצעת הסכם המסגרת של מזכיר המדינה קרי (2014) - מבהירים לממשל את הקושי בחידוש תהליך השלום. ביידן לא יחזיר את השגרירות האמריקאית לתל אביב אך בהחלט עשוי לחדש סיוע לרשות ולאונר"א ולפתוח מחדש את משרד אש"ף בוושינגטון.
הסוגיה המרכזית שמולה ניצב ממשל ביידן במזרח התיכון איננה הנושא הפלסטיני – הנשיא טראמפ עצר את כוונת הסיפוח הישראלי בגדה המערבית - אלא הסוגיה האירנית. הממשל הדמוקרטי החדש מזוהה עם הסכם הגרעין מ- 2015, וביידן אף הכריז כי ברצונו לחדש את הערוץ הדיפלומטי ולחזור להסכם. עם זאת, במחנה הדמוקרטי יש רבים המבינים כי לא נכון ואף לא ניתן לחזור להסכם הגרעין. ההנחות שהיו בבסיס ההסכם התערערו, אירן לא התמתנה אלא להיפך – הפכה תוקפנית יותר, הממצאים מארכיון הגרעין שהביא המוסד מטהרן מוכיחים שלאירן ידע וכוונות לפתח נשק גרעיני, וכן שבהסכם המקורי פרצות בנושאי הפיקוח, המחקר והפיתוח, ובעיקר באופק סיום המגבלות על אירן - סעיף "שקיעת החמה". גם אירן הפרה את ההסכם: כיום ברשותה כמות חומר בקיע, הגדולה פי 10 ממה שהותר לה על פיו, ובנוסף צנטריפוגות מתקדמות יותר, המקצרות את זמן הפריצה לפצצה.
האתגר הדחוף והחשוב ביותר של ממשלת ישראל מול הממשל החדש בוושינגטון יהיה שכנועו לערוך תיקונים משמעותיים בהסכם הגרעין המקורי, והבאתו לכלל הבנה שחזרה להסכם הקודם תהיה טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה. חשוב לשכנע את הממשל להשתמש במנופים מול אירן שיצר עבורו ממשל טראמפ. אך מעל הכל, חובה לברר ולאשרר את ההבנות האסטרטגיות המשותפות על בסיס הערכים, והאינטרסים ששתי המדינות חולקות בכדי לבסס את האמון בין ישראל לממשל הנכנס, אמון שיאפשר לקדם את מה שמשותף לכולנו: ביטחון ישראל, עצירת אירן מהתגרענות וקידום נורמליזציה ושלום.