גילוי נאות: שנים רבות יש לי קשרים מוצקים וחברות הדוקה עם לא מעטים בהנהגה הכורדית. תמיד ראיתי עצמי תומך נאמן במאבקם. אבל התבוננות במציאות מעלה, שהם מסכלים במו ידיהם את הסיכוי שהיה להם. ועכשיו גם אם ייבחר ג'ו ביידן לנשיא מובטח, שלא יחדש את הצעתו הישנה להיפרדות החבל הכורדי מעיראק תחת כותרת של משטר פדראלי. הסיבה: אין הכורדים מצליחים להיפטר מהמסורת המגונה שלהם לשקוע במלחמות אחים וסכסוכים פנימיים, לחפש בני ברית מחוץ לשורותיהם ולמרבה הצער גם להתמכר לשחיתות.
אולי זה שיעור קטן גם בשבילנו.
בילאל והאב, אינטלקטואל כורדי בולט מזהיר השבוע, שארה"ב סופה שתחדל לראות בממשלת החבל הכורדי שותף שניתן לסמוך עליו. הממשל העצמי הכורדי, הוא כותב בכאב, אינו נראה יעיל והגון יותר מן הממשלה העלובה בבגדאד, כמוהו כיתר המשטרים הכושלים בעולם הערבי. ואמנם, הואיל והכורדים עסוקים כבר זמן רב בסילוקי חשבונות פנימיים ומנהיגיהם מעדיפים הטלת חרם איש על רעהו וחילופי גידופים ברשתות החברתיות, אפילו הטובים שבידידיהם אינם יכולים לעזור.
בימים האחרונים התפרסמו, למשל, הפרטים כיצד בוצעו במשך שנים עסקאות הענק למכירת הנפט מהאזור הכורדי באמצעות סוחר פקיסטאני ממולח, שהזרים מיליארדי דולרים מן ההכנסות לבנק לבנוני, שבינתיים סגר את שעריו. הכסף אבד. ראש ממשלת החבל הכורדי מסרור ברזאני מתחנן כעת בפעם השנייה השנה למגזר הפרטי להלוות לו כסף. הוא מאשים את בן-דודו, נצ'ירוואן ברזאני, נשיא החבל וקודמו בתפקיד, כי הוריש לו "אנדרלמוסיה פיננסית". ובינתיים התנדפו כארבע חמישיות מתמלוגי הנפט-המקור העיקרי להכנסות. הברזאנים מפצירים בממשלה בבגדאד להעביר להם מימון, אבל לזה יש כמובן מחיר פוליטי גבוה: פחות ופחות אוטונומיה!
עוד הברזאנים מתקוטטים בשני המחוזות שבשליטתם-ארביל ודהוק, קמים עליהם בני משפחת טלבאני, החולשים על המחוז הכורדי השלישי - סולימאניה. הם הודיעו השבוע, כי זו פעם ראשונה יעברו לשבת בארביל הבירה, כדי שיוכלו לתקוע יתדות בגלגלי הברזאנים מקרוב במקום ממרחקים. לשתי המשפחות האלה מפלגות, כלי תקשורת, כוחות צבא ושרותי מודיעין משלהן. שתיהן מנהלות אימפריות עסקים אפלוליות ולפני ימים ספורים גם הודו, כי הסדירו תשלומי משכורות לכרבע מיליון "עובדי רפאים". ולבל תהיה טעות: גם הטלבאנים מסוכסכים כהוגן בינם לבין עצמם בין תומכי אלמנתו של מנהיגם שמת, נשיא עיראק לשעבר ג'לאל טלבאני, לבין מתנגדיה.
כל זה, נזכיר, אחרי שהכורדים איבדו לצבא העיראקי את מירב השטחים שכבשו במהלך הקרבות נגד דאע"ש, כולל עיר הנפט כירכוכ, "ירושלים של כורדיסתאן" בפיהם, שממנה נסוגו הטלבאנים בלא להודיע למפקדי הכוחות של ברזאני שפעלו בסמוך.
התבוסה הזו באה אך ורק משום שהכורדים מיאנו בעקשנות להטות אוזן לעצות שקיבלו מכל ידידיהם, לרבות ישראל, שלא לקיים בסתיו 2017 משאל עם על הכרזת עצמאות. הם הלכו לקלפיות, הפסידו שטחים נרחבים ו"שכחו" מאז להקים מדינה משלהם.
באחרונה החלה טורקיה לבצוע מצפון החבל הכורדי נתחים טריטוריאליים כדי לכונן גם שם, כמו בסוריה, רצועת ביטחון מול בסיסי הכוחות של המורדים הכורדים בטורקיה שהתבססו בצד העיראקי של הגבול. הטורקים מפציצים שם בשיטתיות וגם האיראנים מפעילים ארטילריה נגד בסיסי התנועה הכורדית-איראנית, שאף הם תוקפים מתחומי החבל הכורדי. מי שציפה שהכורדים ילכדו שורות –טעה! המתח בין כל הארגונים החמושים האלה רק גובר. הברזאנים, למשל, מקיימים קשרים טובים עם ארדואן ומסרבים לתת כתף ללוחמים הכורדים מעברו הסורי של קו הגבול. הטלבאנים שרויים בפלירט מתמשך עם איראן.
ובמבט קדימה? ממשלת החבל הכורדי בעיראק תיאלץ, כנראה, לחפש הבנות עם הממשלה בבגדאד תמורת הבטחת 17%, או פחות, מהכנסות המדינה מנפט. המשמעות היא שפוליטיקאים ערבים יחזיקו בברז. בסוריה יכולים הכוחות הכורדיים המקומיים לנהל ממשל עצמי ממזרח לנהר פרת רק כל זמן שכמה מאות חיילים אמריקאיים איתם. אם יעזבו - יצטרך מפקדם, גנרל מזלום עבדי, להיעתר להצעת הרוסים לשמור על האינטרסים הכורדים במסגרת המדינה הסורית. בטורקיה דועכת הגרילה הכורדית וראשי המפלגה הכורדית העיקרית יושבים בכלא בשעה שארדואן מפטר בזה אחר זה ראשי ערים כורדים. באיראן יש מעט פיגועים של המחתרת הכורדית בלי סימן להתקוממות מתקרבת.
עצוב ומאכזב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות