שסו בהם את הסוסים, כוונו את זרנוקי המים, תכינו אוטובוס מעצרים שיחנה בכיכר העיר, תאזקו מתפרעים - אבל אף פעם אל תשכחו שצעירים לא מתים. סוס דוהר לא יבריח את החזון שלהם, זרנוקי המים לא ירטיבו את התקווה שלהם. אי אפשר לאזוק כאב, ובכללי חשוב לדעת שצעירים לא מתים. הם אפילו לא בקבוצת סיכון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לצעירים אין מה להפסיד. עידן הקורונה הכריח אותם להתעמת עם מציאות יום יומית קשה, עם החיוך העצוב של אבא ואמא ועם שיחות על מיתון גדול שהולך לפקוד אותנו להרבה זמן. הצעירים האלה כבר גדולים מדי ל"טיק טוק" - אבל קטנים מידי כדי לאבד תקווה.
אני חושב שהם הבינו משהו אחד. הם הבינו שכולנו אחים ואין יותר כוח לשמוע את ההורים רבים ביניהם. הם הבינו שלא צריך שר מים כדי לפתוח את הברז. הם הבינו שכשהם מחפשים קומבינה לחלוק נסיעה לירושלים יש צי של מכוניות יוקרה ושרים בלי תיק שנעים מולם בכיוון ההפוך.
משהו צורם בישראל ויוצר דיכוטומיה בין האזרחים לבין הגוף המנהל. המרחק גדול מדי והאמון הופר באופן חד צדדי. הממשלה מנופחת ואנחנו מרזים. הצעירים לא אוהבים את זה.
ואין לכם מה לכעוס על ביבי, כי גם קיסרים טועים. הוא גאון בשיווק ובתקשורת אבל אנחנו עכשיו צריכים רופא. כשאתה חולה אתה מחפש מישהו שיבריא אותך ולא רק מישהו כריזמטי. הקורונה הייתה הברכה והקללה שלו: הוא נכשל בטיפול במגפה והפך בין לילה מאחד שיודע מה שהוא עושה - לאחד שאיבד שליטה.
נפגשתי עם שרים בכירים, ואני חייב לומר שהם היו קשובים ורגישים, למרות שלא בחרתי בהם. אבל תמיד היה את הרגע הזה שבו הם הסתכלו עליי עם מבט עמוק בעיניים שאומר: "אבל אתה יודע מי בסוף קובע". במשרדים פגשתי כמה וכמה יועצים שבאו ואמרו לי שלא נעים להם שהם מקבלים העלאה במשכורת בזמן שמחוץ למשרדם הממוזג העם מדרדר אל מתחת לקו העוני.
ממשלת ישראל נכשלה. נקודה. האחדות היחידה שמתקיימת זו אחדות העצב בין כל האזרחים כי דאגות לא בוחרות כחול לבן או ליכוד. כמו שהתרעתי בעצרת באפריל - ללא פתרונות השקט ייהפך לכאוס ברחובות. הממשלה ירקה עלינו ואפילו לא שמה מסכה. היא מתייחסת אלינו כמו אל כלבים שקשורים במלונה ולא השאירו לנו אפילו קערת מים ואוכל.
המהלך כבר התחיל: אחדות העם תנצח את אחדות הממשלה, כי הרצון לחיות גובר על כל מגפה ועל כל ממשלה. ה"חרטא" היה רק הגפרור שהדליק את הקוצים היבשים שלנו. מעכשיו אתם תרגישו את זה ברחובות ונהיה כמו מראה שרוטה ושבורה שעומדת לכם מול הפנים.
העם נותר לבדו וצריך לדאוג לעצמו. וכמו שאמר בוב דילן: "כשאין לך דבר אין לך דבר להפסיד". אז שסו את הסוסים, כוונו את זרנוקי המים, אזקו באזיקים - אבל אל תשכחו לרגע שצעירים לא מתים. הם אפילו לא בקבוצת סיכון, ולכן זו הסכנה הכי גדולה של הממשלה.