כמעט שלושה חודשים ללא בית ספר, סכסוך מתוקשר על תנאי העבודה של המורים, חזרה מקרטעת וכמה מוקדי הדבקות – ובכל הסערה שעברה על מערכת החינוך בכלל לא שמענו את התלמידים עצמם. בעצם, היו שני נושאים שגרמו לנוער להרים צעקה, נושאים חשובים ועקרוניים שממש נמצאים בליבת העשייה של בתי הספר: מכנסיים קצרים ומסיבות הסיום.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
על המכנסיים נכתב ונצעק כבר כל כך הרבה שבאמת הגיע הזמן לעבור הלאה (אגב, מישהו נתקל במחאה הזו בשבוע האחרון? מדוע היא נעלמה יחד עם המצלמות?), ועכשיו להחלטה על ביטול המסיבות - שאני בטוח שהוציאה אנחות רווחה וחיוכים ממאות אלפי הורים, שוויתרו בשמחה על קיץ אחד בלי פשטידות תירס, צלחת פירות, מתנה למורה, צילום של הילד וסרטוני ריקודים בווטסאפ הכיתתי.
אבל בין המסיבות הרגילות, בוטלו גם מסיבות הסיום של כיתות י"ב. למבוגרים מביניכם שלא התעדכנו ועדיין חושבים שמדובר בקומזיץ בים או ריקודים סלוניים במתנ"ס, נספר שכבר כמה שנים שזו לא ממש מסיבה – זה כבר נשף. זה התחיל במרכז הארץ, והיום גם בפריפריה חוגגים את סוף י"ב ב"פרום" – אותו נשף זוהר ונוצץ שמופיע בכל סרט התבגרות אמריקאי שאי פעם נעשה.
אז מה הבעיה עם הנשף הזה? מדוע שנערים ונערות לא יוכלו לחגוג בגדול ערב משמעותי בחיים שלהם? למה אני מתעקש להרוס את המסיבה המופרזת הזו? - כי בלי ששמנו לב, או שפשוט בחרנו להעלים עין, זו לא באמת מסיבה. במקום שמחה ספונטנית ובילוי בצוותא, הנשפים האלו הפכו למופע ראוותני ושטחי והשתוללות כלכלית.
מי שיראה שמיניסטים ביום הנשף יחשוב שזה יום חתונתם: תסרוקות ואיפור, חליפות ושמלות, לימוזינות (לימוזינות!!) וגימיקים מטופשים. ואלו לא רק ילדי העשירים – הורים מוציאים אלפי שקלים שאין להם, רק מהחשש שהילדים שלהם יתביישו בערב הגדול של התיכון.
אני יודע שהאכזבה של השמיניסטים השנה היא באמת קשה. יש נערים ונערות שחלמו הרבה זמן על הנשף, תכננו אותו לפרטי פרטים, שמעו סיפורים ורצו גם להרגיש גדולים. אבל זה בדיוק העניין: במקום חגיגה של נעורים והתבגרות, ה"פרום" הזה הוא חיקוי של אירוע די חסר טעם, ניסיון לייבא סמל תרבותי אמריקני שפשוט לא שייך לכאן. זה לא הופך אותם לגדולים, אלא לילדים שמשחקים בלהיות גדולים.
לא – אני לא חושב שהערב הזה מייצג את כל הרעות החולות בחינוך בישראל, ולא מסמל את אובדן הערכים והסגידה לתרבות החומרנית. אפשר לבזבז אלף או אלפיים שקלים על שמלת ערב או שכירת לימוזינה (לימוזינה!!) ועדיין להיות נערים אכפתיים וערכיים שאפשר להתגאות בהם. אבל אפשר, ואפילו רצוי, לעצור לרגע ולשאול בשביל מה זה טוב.
אתם צעירים, יש לכם אנרגיות ומחשבה רעננה, יש לכם רעיונות מקוריים ופנאי לבצע אותם – באמת שאפשר למצוא דרך טובה יותר לציין את סיום התיכון מאשר גרסה ישראלית לפנטזיה אמריקאית חלולה.
ומה עם "אירוע של פעם בחיים", ו"ערב בלתי נשכח"? מה עם ההזדמנות לשמלות וחליפות ואיפור ותסרוקת ונסיעה בלימוזינה (לימוזינה!!)? - נו, עוד כמה שנים בטח תתחתנו, ואז ינסו למכור לכם בדיוק את אותם דברים. אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.