תארו לעצמכם את מצב הדברים הבא: בני גנץ הוא בחור צעיר הרוכש לראשונה בחייו דירה חדשה מחברת בנייה גדולה ששמה נתניהו בע"מ. הרוכש שכח לבדוק מה מתוכנן לקום מולו וסביבו, גורדי שחקים שינתקו אותו מאוויר ומנוף; היכן אם בכלל יוקמו גני ילדים ובתי ספר; מהו המרחק לתחנת אוטובוס. הוא התעלם מהרקורד הבעייתי של הקבלן, אי התאמה בין מה שהובטח על הנייר למה שנמסר, בריחה מאחריות נוכח צנרת מפוצצת, הפסקות חשמל, אריחים נופלים וטיח מתקלף.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
במשל הזה יכול הרוכש התמים לפנות למוקד התלונות של משרד השיכון ויכול להגיש תביעה אזרחית לבית המשפט. בנמשל שלנו אין לרוכש אלא להלין על עצמו. תראו מה עולל נתניהו לגנץ ביממה האחרונה שלפני השבעת הממשלה ואיך היתל בו. מדגם מהיממה האחרונה בלבד: הוא שלף את רשות החברות הממשלתית ממשרד האוצר והעביר אותה אליו, תחת הפסבדונים דודי אמסלם. זו הרשות השולטת על כל החברות הגדולות, הג'ובים הנחשקים, הדירקטוריונים, ראשיהם וחבריהם. הוא השתלט על נציבות שרות המדינה והעמיד שם את דחלילו דודי אמסלם. זו הנציבות האחראית על כל עובדי המדינה, מינהל, משמעת ואכיפה. איש עם שלושה כתבי אישום יהיה אחראי עליון על ענישת עובדי המדינה.
הוא שאב את החטיבה להתיישבות ויצר ממנה משרד חדש לציפי חוטובלי. זו חטיבה שאמורה לתפקד כגוף תומך בהתיישבות בנגב, בעוטף עזה, בגליל – אך מתפקדת בעיקר כזרוע מימונית להתנחלויות. זו חטיבה שהוגדרה במשרד המשפטים, "אזור דמדומים" ושכל כך הרבה חשדות ודו"חות נקשרו בשמה. הוא סחב ממשרד העלייה והקליטה את הפונקציה של שילוב עולי אתיופיה במשרדי הממשלה והצמיד אותה לסגן השר לביטחון הפנים גדי יברקן.
אין מקום לבוא בטענות לנתניהו. בוחריו ידעו, שאצלו בלפור לפני הכל. יש לבוא חשבון עם גנץ. בוחריו האמינו, שאצלו ישראל לפני הכל. הוא יכול היה להכתיב ממשלה קטנה בהרבה. אין שום סיבה שח"כים חדשים ו/ או אנשים חסרי ניסיון ניהולי או פיקודי, יוקפצו ישר לניהול משרדי ממשלה. הוא ויתר, מדעת, כנראה שמחוסר דעת, על משרדי הכח: האוצר, התחבורה, האנרגיה, בינוי ושיכון, הגנת הסביבה, ובממשלה הזו גם משרד הבריאות.
הוא ויתר על ועדת הכספים וועדת הכלכלה. הוא מתגאה ב"חבילת הדמוקרטיה" אותה השיג, אלא שהוא קיבל אותה מפוצלחת ופרומה. שר המשפטים שלו, אך ועדת חוקה, חוק ומשפט, לא. במשרד לביטחון הפנים גם סגן השר לא שלו. שלושה מתוך ארבעת הפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים הוכתבו על-ידי נתניהו. והעיקר: יו"ר הכנסת, שהוא ראש הרשות המחוקקת. אין ולא היה למערכת המשפט יריב תוקפני ואלים מילולית כיריב לוין. במינוי הזה הובס גנץ תבוסה כפולה. תבוסה חוקתית: ביומרה להגן על שלטון החוק. תבוסה פוליטית: בהיותו בממשלה סיעת מיעוט, שתפקודה בכנסת, לפני הרוטציה ובעיקר אחריה, נתון בידי יו"ר הכנסת.
הפוליטיקאים מחלקים אותנו למחנות: ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, מרכז ופריפריה. בעוד שאנחנו - הציבור, העיתונאים, כולל הח"מ – מתווכחים ומתקוטטים, הם הפועלים כגילדה, איגוד סוחרים, מכייסים אותנו. אמש הוכח שוב שיש בפוליטיקה הישראלית שני מחנות בסיסיים: בוחרים ונבחרים, מכויסים וכייסים.