הפסקת התיאום הביטחוני שאבו מאזן מאיים לבצע, במכתב שהעביר לנתניהו ונחשף במהדורה המרכזית אמש, זה פחות או יותר "נשק יום הדין" של הרשות. באופן פרדוקסלי, התיאום הביטחוני שירת גם את אבו מאזן - לא פחות מאת ישראל - ולכן קשה לראות אותו מבצע את המהלך הזה הלכה למעשה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ליו"ר הרשות יש לא מעט טרדות מהאפשרות של התחזקות חמאס, שמאיים על עצם שלטונו. התיאום עם ישראל משרת אותו ולכן על אף הכל ולאורך שנים אבו מאזן הקפיד לשמור על התיאום הביטחוני - על אף שגם בעבר איים להפסיקו.
התיאום המדובר הוא לא רק שיח: אלו מעשים ביטחוניים בשטח לטובת שני הצדדים, בין היתר בהקשר להתמודדות עם חמאס, פעולותיו - וגם ניסיונותיו להשתלט גם על יהודה ושומרון.
בהימור פרוע, זה לא יקרה והאיום לא יתממש. מבחינתו של אבו מאזן זה פחות או יותר "תמות נפשי עם פלישתים" וקשה לראות אותו מוציא את המהלך לפועל. לבד מהתיאום הביטחוני, גם הכלכלה של הפלסטינים בגדה נשענת במידה רבה על הקשרים עם ישראל וגם את זה אבו מאזן מבין היטב.
זהו בוודאי רגע משברי מבחינתו של יו"ר הרשות - אם לא יגיב לביקורת הפנימית שנמתחת עליו, הביקורת הזו רק תגבר ותערער את אחיזתו בשלטון. לכן הוא משחרר הצהרות לוחמניות, אבל קשה לראות אותו מגיע לכלל החלטה ולכלל ביצוע.