הדילמה עכשיו מונחת בצד האירני: לוויית הענק הסתיימה, והאירנים שוקלים עכשיו מה עושים מול חיסולו של סולימאני. יש לא מעט רמזים ואמירות של ראשי המשטר באירן, שר החוץ זריף הוא הבולט שבהם, שאומרים במפורש: אין לאירן להיכנס למלחמה כוללת מול האמריקנים. זה הגיוני מאוד, כי כשמדברים על מלחמה כוללת, האירנים מבינים היטב את העוצמות האמריקניות, ויש להם, באירן, נכסים של ממש שמאוד לא היו רוצים שיפגעו: תעשיית הנפט, אפילו מערך ייצור הגרעין. זו מהות הדילמה – מצד אחד, אין מצב בראייתם שלא להגיב, ומנגד, מה עושים – ובזהירות – כדי שלא להקים עליהם תגובה אמריקנית אלימה ורחבה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ירי הטילים על הבסיס האמריקני, שאת תוצאותיו אנחנו בינתיים איננו יודעים, הוא מהלך שיישקל על ידי האמריקנים לפי היקף הנפגעים האמריקניים בבסיסים האלה. היה ומעט, אם בכלל, חיילים אמריקניים נפגעו – וושינגטון תוכל להבליג ולהמשיך הלאה. היה והיקף הנפגעים הוא רחב, מותר להניח שתבוא תגובה אמריקנית.
מכל אלה, נכון לומר שהאירנים נחושים להגיב, אבל באותה מידה – בזהירות. כדי שלא לדחוק את האמריקנים לכלל תגובה רחבה מאוד. לא בטוח שבירי של אמש האירנים מסתפקים, וייתכן שיהיו עוד כדוגמתם, אבל האירנים יקפידו מן הסתם לפזר מהלכי ירי כאלה, ולא לרכז אותם. בכך הם ינסו גם לצאת ידי חובתם לתגובה ומנגד להישאר מחוץ לטווח "מקל החובלים" האמריקני.
נכון לעכשיו, ישראל היא מחוץ למעגל, וטוב תעשה אם תישאר כך, אבל הדברים הללו הרי לא תלויים רק בישראל. מערכת הביטחון לא צופה תגובה אירנית דרמטית לעבר ישראל, אבל נוקטת בשורה של אמצעי זהירות ודריכות ומעקב מודיעיני, בעיקר במערכים האוויריים וההגנה מפני טילים. כל אלה הם חלק משיטה, העניין הוא שזה יכול להימשך זמן רב. לאירנים יש סבלנות, והם ימתינו לשעת כושר וזה אומר – תקופה לא קצרה של דריכות וכוננות בכל המערכים הרלוונטיים בצה"ל ובמדינת ישראל.