נדמה שכבר הגענו לשלב שבו פאניקה היא גישה בריאה לחיים והיסטריה היא התנהגות סבירה. בכל שעה הקורונה ממשיכה לקלף עוד ועוד שכבות מהמעטפת המוכרת של השגרה והחיים שלנו, ובינתיים לא עושה רושם שהיא עוצרת.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לנו, כאנשים פרטיים, אין הרבה מה לעשות, אז אנחנו פונים למה שאנשים במאה ה-21 בדרך כלל עושים במצב של חרדה: מחפשים מה לקנות. זוכרים את הסודה לשתייה וסרטי הבידוד ממלחמת המפרץ? אני בטוח שנשארו לי במחסן מאותה תקופה עוד כמה סרטי הדבקה שמיהרנו להצטייד בהם.
והמצב יוצא הדופן הזה פוגש סיטואציה צרכנית מוכרת של מחסור, או אפילו רק ציפייה למחסור: בשנה האחרונה, למשל, אנשים רודפים כאן אחרי חבילות חמאה בפיקוח כאילו מדובר בתרופה מצילת חיים, ולא במוצר שאפשר לקנות בקלות בתוספת של כמה שקלים בכל מקום.
ככה זה: במצב של חוסר ודאות וחרדה אנחנו נאחזים במה שאפשר, מוזר ככל שיהיה. בגלל זה גם לא ממש הופתעתי מהסימנים להסתערות על המרכולים ובתי המרקחת שמתרחשת כאן בשבוע האחרון. התסריט שכולל בידוד מלא של המדינה ועצירת כל הייבוא הוא כל כך מפחיד, שאפילו אם זה לא רציונלי לאגור שקדי מרק או קמח שיפון, אפשר להבין את הפעולה הזו.
מה שאני לא מצליח להבין, זה איך קרה שהסמל של ההיסטריה הצרכנית הוא דווקא נייר טואלט.
אנשים מעמיסים חבילות, מעלים תמונות של מארזים או של מדפים ריקים, ועושים הכל כדי להצטייד בנשק הכי חשוב לקראת יום הדין, לפחות בשירותים. בואו נדמיין את עצמנו בבידוד ארוך, האוכל כבר נגמר, כל החנויות סגורות, ואז מישהו מחייך ואומר לכל הנוכחים בבית: "איזה מזל שהייתי חכם – נשאר לנו מלא נייר טואלט!".
נניח, רק נניח, שהתרחיש הקיצוני והלא-ריאלי של עצירה מוחלטת של כל הסחר בישראל יתממש, מדוע שנייר טואלט יהפוך למוצר כל כך מרכזי? לא עדיף שיהיו בבית קופסאות שימורים, מזון יבש, קמח, סבון, מוצרי ניקוי וחיטוי, סוללות, או אפילו קצת ממתקים? אתם יודעים, נייר טואלט זה דבר חשוב, אבל ערמות על ערמות שלו בארון לא ממש יעזרו. בנוסף, וזו אולי מחשבה קצת קשה, בניגוד למחסור באוכל או באנרגיה, אם נגמר (חלילה!) נייר הטואלט, אפשר, ובכן... לאלתר.
אז מה הסיפור עם הנייר? אני מניח שיש פסיכולוגים שיסבירו שהוא סמל, לניקיון והיגיינה, לסדר והתנהלות ראויה – לחיים תרבותיים, ולכן ויתור עליו כמוהו כצעד ראשון לעבר חזרה לג'ונגל, או לפחות ל"הישרדות" בלי מצלמות. אתם בוודאי יודעים שיש מדינות בהן לא נהוג בכלל להשתמש בנייר טואלט – מעניין מה התושבים שם מנסים לקנות בכמויות לפני שיהיה מאוחר מדי.
אולי אחרי שכל משבר הקורונה יסתיים בשעה טובה, במסגרת ההכנות למגפה הבאה, יתווסף חוק חדש: ממש כמו שבנייה חדשה מחייבת ממ"ד, כך חדר שירותים חדש יחויב בהתקנת בידה. אתם יודעים, שנהיה מוכנים לכל תרחיש.