את חוסני מובארק הכרתי אישית עוד כשהיה סגן הנשיא של אנוור סאדאת. זה היה באפריל 1979 בזמן ביקורו הרשמי של מנחם בגין בקהיר, ימים אחדים אחרי החתימה על הסכם השלום בוושינגטון.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בערב הראשון ערך הנשיא סאדאת ארוחה ממלכתית לכבודו של של ראש הממשלה בגין בארמון אלקובי בקהיר. כל הכתבים הועברו דרך מסדרון ארוך בארמון לאולם. באחד החדרים הצדדיים ישב מובארק עם מי שהיה אז שר הביטחון, עזר ויצמן. ויצמן ראה אותי עם כל העיתונאים וקרא לי להיכנס לחדר. הוא הציג אותי בפני מובארק: "אתה רואה את האשכנזי הזה? הוא מדבר ערבית יותר טוב ממך".
ישבתי איתם כמה דקות שהתמלאו בעיקר במחמאות בבדיחות הדעת. מאז שהיה לנשיא אחרי רצח סאדאת נפגשתי איתו פעמים הרבה. גם לריאיונות ברדיו ובטלוויזיה וגם לשיחות ארוכות בארבע עיניים.
הכינוי שנשיא מצרים הדביק לנתניהו
תמיד טרחתי לדבר איתו, גם מול מצלמות ומיקרופונים וגם בלעדיהם בלהג המצרי המדובר באותה שפה שדיברה איתו אימו כשהיה ילד בכפר במחוז מנופייה בדלתא של מצרים. הוא תמיד היה פתוח וחביב במיוחד, בעל חוש הומור יוצא דופן, ותמיד ענה על כל שאלה ללא היסוס ובאריכות יתרה. הייתה לו הבנה יוצאת דופן בכל נושא מדיני, ותמיד לא היסס לומר בגלוי את כל אשר על ליבו ובמחשבתו, במיוחד בכל מה שקשור ליחסים עם ישראל.
הוא ידע לקשור יחסים קרובים עם מנהיגי ישראל כולם ובמיוחד עם יצחק רבין, אבל גם עם יצחק שמיר, אריק שרון, אהוד אולמרט, אהוד ברק ואפילו בנימין נתניהו - שאותו כינה בפניי יותר מפעם אחת כמי ש"דיבר הרבה אבל לא עושה כלום".
יותר מפעם אחת טרח לומר לי שהוא יודע בוודאות שאלמלא נרצח יצחק רבין היה כבר שלום בין ישראל לסוריה עוד בימי הנשיא אסד האב. "גם חאפז אל-אסד וגם יצחק רבין היו מעדכנים אותי יום יום בזמן המו"מ ביניהם", אמר, "זה היה קרוב".
היו לו לו למובארק ימים לא קלים בנשיאות הארץ הענקית השטופה בבעיות בלתי ניתנות לפתרון. היו רבים שהעריכו כי לא יצליח להחזיק מעמד בנעליים הגדולות שהשאיר לו אנוור סאדאת. אבל כאשר הכניס את קהיר על 20 מיליון תושביה לעוצר ושלח את גדודי הטנקים של הצבא המצרי לרחובות הבירה המצרית בזמן מהומות המזון ב-1988, הבינו הרוב שמפקד חיל האוויר המצרי במלחמת יום הכיפורים הוא אכן נשיא שיודע לשלוט על הארץ הקשה הזאת.
רק פעמיים הוא ביקר בישראל - פעם עוד כסגן הנשיא בביקור סאדאת בבאר שבע, ובפעם השניה בהלווייתו של יצחק רבין.
מובארק הוא זה שהחזיר את העולם הערבי למצרים אחרי שכל מדינות ערב ניתקו את יחסיהן עם ארץ הנילוס בעקבות הסכם השלום עם ישראל. הוא זה שהכריח את יאסר ערפאת לחתום על המפות של הסכמי אוסלו ב׳, במשא ומתן שהתנהל על הבמה בקהיר לעיני העולם כולו כשגער בו לאוזני כולם : "תחתום יא בן כלב". ואכן , לא תמיד, אבל פעמים הרבה תמך בעמדתה של ישראל בסכסוך עם הפלסטינים.
כשהיה כבר זקן וחולה הודח מתפקידו בינואר 2011 והיה זה כאב לב וכמעט לא הגיוני לראות אותו בכלוב הנאשמים בבית המשפט בקהיר. הנשיא הנוכחי עבד-אל-פתאח א-סיסי הבין שמוטב שמובארק יבלה את שארית ימיו בביתו בחיק משפחתו. במבט להיסטוריה מצרים תזכור אותו כמנהיג וכמדינאי שהנהיג אותה במשך שלושה עשורים. ארץ הנילוס עוד תתגעגע אליו. אולי היא כבר מתגעגעת.