בהיעדר פתרון לפלונטר הפוליטי, בשבוע הבא צפויה מדינת ישראל להיכנס אל מערכת בחירות שלישית בתוך שנה אחת. בעוד שהפוליטיקאים מתעסקים בקרב האשמות ומנסים לגלגל הלאה את האחריות למצב, האזרחים הם אלה שיקבלו את החשבון. והמחיר אינו מסתכם בהוצאות הבחירות עצמן, אלא מתבטא גם בקיפאון בעבודת הממשלה שגובה בפני עצמו מחירים כבדים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לכאוס הפוליטי התקדימי ששורר בישראל יש שישה אחראים: ראש ממשלה אחד שמסובך עד צוואר בעבירות פליליות ומחפש מוצא מהן בכל דרך, "קוקפיט" של ארבעה שמכנים את עצמם מנהיגים ולא מוכנים להתפשר בשום צורה, ופוליטיקאי ערמומי אחד ששינה אסטרטגיה פוליטית במפתיע - ופתאום החליט כמה נוח שהוא מהאו"ם.
החבורה הזו כבר הביאה לשנה כלכלית אבודה, אך זה עוד כלום לעומת מה שנראה כאן בשנה הבאה. בפעם השלישית בתוך שנה ייצא מתקציב המדינה סכום של 500-700 מיליון שקלים לתקציב הבחירות. מעבר לכך, המשק יפסיד מיום השבתון עוד 1.5 מיליארד שקלים לפחות. לנוכח עובדה זו, קשה להתאפק מלשאול: כמה אלפי מיטות אפשר היה להוסיף לבתי החולים בכסף הזה? וכמה כיתות חדשות אפשר היה לבנות?
אחת הבעיות החמורות ביותר במצב הנוכחי הוא שאין תקציב מדינה מאושר לשנה הבאה, ועל כן המשרדים יקבלו את היקף הכספים שקיבלו השנה. משמעות הדבר היא קיצוץ עיוור של לפחות עשרים מיליארד שקלים. בין התוצאות בשטח ניתן למנות את היעדר התוספת לסל התרופות, אי-הימצאות של רופאים מומחים בחדר מיון בשעות הערב, הקפאת פרויקטים תחבורתיים וביטול המימון הציבורי של בתי הספר של החגים בחנוכה ופסח.
נכון להיום הנחמה היחידה היא שבקצב הנוכחי הגירעון הגדול יצטמצם משמעותית - אך הדבר לא יקרה בזכות סדרי עדיפות נכונים, אלא בשל אילוצים שיפגעו בכל אחד מאיתנו. נותרו עוד שישה ימים, יש עוד זמן להתעשת.